בעקבות הודעתו זו של משיב 2 מיום 20.11.17, וכן בעקבות הודעת משיב 2 על כוונתו להטיל עיצום כספי על עותרת 2, הוגשה העתירה דנן. כאמור, עם הגשת העתירה החליט משרד התחבורה לעכב את הליכי הטלת העיצומים הכספיים.
טיעוני הצדדים
טיעוני העותרות
17. העותרות טוענות, כי חובת מימוש האחריות הקבועה בסעיף 49(א) לחוק, לא חלה על מקרה שבו ניתנה האחריות על-ידי היצרן, שעל-פי תנאיה מוגבלת טריטוריאלית רק למדינה או מדינות מסוימות שאינן ישראל; וכי פרשנות זו מתחייבת – מלשון החוק, מתכליתו החקיקתית, מההיסטוריה החקיקתית, ממהותו של הסדר האחריות, וכן מתוכנן של ההתקשרויות החוזיות ב"שרשרת הייבוא" של כלי רכב.
באשר ללשון החוק מציינות העותרות, כי הואיל וסעיף 49(א) לחוק מחייב את היבואן הישיר לממש את האחריות שנתן יצרן הרכב, הרי שחובת המימוש נגזרת לפי האחריות שנתן היצרן, על-פי תנאיה. על-כן לשיטתן, כאשר אחריות יצרן "אינה קיימת", גם בשל החרגה טריטוריאלית של האחריות כך שלא תחול בישראל, ממילא לא חלה חובת מימוש האחריות על-ידי היבואן; וכל פרשנות אחרת תקים, דה-פקטו מעין "אחריות יבואן".
18. לשיטתן, זו גם הפרשנות התכליתית של החוק. באשר לתכלית הסובייקטיבית, מציינות העותרות, כי מההיסטוריה החקיקתית עולה שחובת מימוש האחריות של היבואן הישיר נגזרת מקיומה, מהיקפה ומתנאיה, של אחריות היצרן, וכפופה לה. בהקשר זה מדגישות העותרות, כי שעה שבהצעת החוק בנוסחה המקורי ביקשו לקבוע כי היצרן מתחייב לתת אחריות לכל רכב מתוצרו המיובא לישראל, כפי שקבע השר; הרי שהחוק בנוסח שהתקבל קבע, כי היצרן יתחייב לאפשר את מימוש האחריות שהוא נתן לכל רכב מתוצרתו המיובא לישראל. עוד מציינות הן, שבניגוד להצעת החוק המקורית, שביקשה לקבוע כי לכל רכב מיובא תינתן אחריות, הוסדרה בחוק האפשרות כי לרכב המיובא לא תהיה אחריות בתוקף כלל (סעיף 32 לחוק). מהפערים הללו, שבין נוסח הצעת החוק לבין החוק בנוסחו הסופי, מבקשות העותרות ללמוד, כי תכנה של ההתחייבות הנדרשת מהיצרן בנוגע לאחריות, השתנתה מהותית במהלך הליך החקיקה – מחובה גורפת לתת אחריות, לחובה לאפשר את מימוש האחריות שניתנת על-ידו; ובהתאם, השתנתה גם החובה המוטלת על היבואן הישיר – חובה לממש את האחריות שנתן היצרן, חלף חובה לתת אחריות. השינויים בנוסח הצעת החוק נעשו, על-פי הנטען על-ידי העותרות, ביוזמתם של הגורמים המקצועיים של משיבים 1 ו-2, בעקבות דיונים בוועדת הכלכלה של הכנסת עם נציגי איגוד יבואני הרכב והבנתם שהאחריות הניתנת לכלי הרכב היא אחריות של היצרן, וכי בכל מקרה שבו מעיקרה אין אחריות יצרן, או שהאחריות אינה בתוקף – תהא הסיבה אשר תהא – לא קמה, ולא יכולה לקום, חובת מימוש של יבואן ישיר. כן מציינות העותרות, כי בדיונים בוועדת הכלכלה לא הועלתה ולא נדונה כלל סוגיית האחריות הטריטוריאלית ומימושה.