80. בענייננו אין מחלוקת כי השעבוד נרשם בשנת 1999, לאמור "הנזק" התרחש בשנת 1999. לתובעים נודע/נגלה דבר רישום השעבוד ( הנזק) בחודש מרץ 2000. עולה, נוכח האמור לעיל ובראי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, כי לכאורה התביעה התיישנה בשנת 2009, בחלוף 10 שנים ממועד רישום השעבוד.
81. כך או כך, ובהינתן האמור, נראה לכאורה כי תביעת התובעים בגין "מניעת השימוש במקרקעין" התיישנה טרם שהוגשה התביעה דנן בשנת 2015. ברם אולם, כפי שהודגש בסעיף 69 לעיל, משטען הבנק להתיישנות ראש נזק זה ביחס לנזקים שקדמו ליום 26.4.08 מתקבלת טענתו זו ובית המשפט לא יחמיר עם התובעים מעבר למה שנתבקש על ידי הבנק.
--- סוף עמוד 20 ---
82. ביחס לראשי הנזק של אובדן דמי שכירות ביחס לחלק העורפי של המגרש ואובדן דמי שימוש ראויים באשר לחלק החזיתי של המגרש, סבורני כי גם כאן דין טענת הבנק להתקבל. לאמור, יש מקום לקבוע כי התביעה בעניינם של ראשי נזק אלו התיישנה ככל שמדובר בתקופה הקודמת ליום 26.4.08.
83. המסגרת המשפטית שהובאה לעיל ביחס לתביעה בגין מניעת השימוש, כוחה יפה גם כאן. אף אם נקבל את טענת התובעים כי המדובר ב"מעשה עוולתי נמשך המקים עילות תביעה חוזרות ונשנות ונזק מתחדש" כהגדרת הקטגוריה השלישית בפרשת שדמות הדרום, הרי שהלכה היא שיש למנות את תקופת ההתיישנות 7 שנים אחורנית, ממועד הגשת התביעה בשנת 2015.
84. אשר על כן, ניתן לומר בענייננו וביחס לראשי הנזק הנ"ל של אובדן דמי שכירות כי "אין התובענה חסומה, ככל שעניינה עילות תביעה שמצויות מבחינת מועד היווצרותן בתוך תחומי תקופת ההתיישנות, אף אם מעשי העוולה הראשונים התיישנו זה מכבר [...] ובלשון אחר, באשר לעילות תביעה שנוצרו בשבע השנים שקדמו למועד הגשת התביעה – לא תחול התיישנות, ואילו לגבי נזק שנגרם לפני כן – תתיישן התביעה" (ר' פרשת יהלומי סמואל לעיל).
85. פועל יוצא מכל הדיון בטענת ההתיישנות והמובא מעלה, הוא כי מצאתי לדחות את טענת התובעים לפיה המועד בו קמה להם עילת התביעה הוא המועד בו ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים. כך למשל לא ברור מה הקשר בין פסק הדין הנ"ל לבין תביעת ההוצאות השונות שהוציאו התובעים בהליכים השונים; כך גם תמוה, כפי שאף יפורט להלן, מה הקשר בין מועד מתן פסק הדין בשנת 2008 בתביעה הנ"ל לתביעת התובעים לפיצוי בגין אובדן דמי שכירות כאן ( ר' גם סעיפים 133-107 להלן). לטענה הנ"ל יכול שהייתה רלוונטיות לגבי ראש הנזק של 'מניעת השימוש', אך כפי שפורט לעיל לא מצאתי לאמץ את גרסת התובעים בנקודה זו.