ת: נכון.
ש: ולמעשה מאותו רגע כל הכספים לעתיד שהגיעו לכם בחלק האחורי, עד לסיום הסכם השכירות עם מדינת ישראל, שולם לכם ישירות על ידי מדינת ישראל, נכון?
ת: נכון (עמוד 104, שורות 8–29; עמוד 105, שורות 8–30).
121. גרסת התובעים, לפיה על הבנק לפצות אותם בגין נזקים נטענים שנגרמו להם ביחס לדמי שכירות, לא הוכחה במידה הנדרשת. גרסת התובעים אף עומדת בניגוד לראיות שהובאו בפני בית המשפט, לפיהן היו אלה י.ז.ה.ר/גבאי אשר לא עמדו בסיכומיהם עם התובעים ולא העבירו להם את דמי השכירות אשר הם היו אמורים להעבירהן מכוח ההסכם ה"היסטורי" עם בנו, הן מכוח הסכם הפשרה שגובש בבית המשפט בבאר-שבע, והן מכוח פסק הדין בהליך טען הביניים. יש גם טעם בטענת הבנק, כי התובעים תובעים מהבנק כיום פיצוי בגין דמי שכירות אשר בזמן אמת הם לא היו זכאים להם במסגרת הסכמי השכירות עם השוכרים השונים או במסגרת ההסכמים הפנימיים בינם לבין י.ז.ה.ר/גבאי ( ר גם סעיף 130 להלן).
122. כך או כך, לא הוכח על ידי התובעים כי עצם רישום השעבוד על הנכס בשנת 1999 והליך מימושו בשנת 2000 – הליך מימוש שעוכב – גרמו לכך שהנכס לא יושכר לצדדי ג או כי נגרם להם נזק כלשהו כתוצאה מכך. בחקירתו אישר הרמן שביום 5.6.00 עוכבו הליכי מימוש המקרקעין, כונס הנכסים מטעם הבנק לא תפס חזקה במקרקעין, כי הכונס לא מנע מהם להיכנס למקרקעין והוא אף לא נטל את דמי השכירות (עמוד 130, שורות 25–32; עמוד 131, שורות –10).
כדבר שבעובדה הנכס (העורפי) היה מושכר למשטרה עד תחילת שנת 2010 בלא כל "הפרעה". הוכח כי רישום השעבוד לא מנע את המשך השכרת הנכס למשטרה עד מועד זה, תוך שהתובעים מקבלים חלקם בדמי השכירות מהמדינה במישרין. ביחס לחלק החזיתי של המקרקעין, גם כאן לא הובאה כל ראיה של ממש לפיה רישום השעבוד מנע את השכרת כל המקרקעין או חלק מהם לצדדי ג או שהרישום היה זה שבמישרין (ואפילו בעקיפין) גרם לכך שהתובעים לא קיבלו את דמי השכירות שהגיעו להם ( מגבאי/י.ז.ה.ר.) כמתחייב .
--- סוף עמוד 32 ---
123. הוצג להרמן בחקירתו הנגדית כי עורך הדין שלהם פנה לב"כ גבאי בטענה שגבאי לא עומדים בתשלומים ולא נטען כי השעבוד הוא זה שמונע את התשלום. תשובתו:
ת: הנכס היה אז מושכר, ובחלק הקדמי, ומי שנהנה מפרי השכירות של החלק הקדמי זה הגבאים, זה הסיפור.
ש: מה זאת אומרת, הם קיבלו את הכסף?
ת: בוודאי.