129. מצאתי לדחות טענתו זו של הבנק בדבר קיומו של מעשה בית דין מכוח פסקי הדין שניתנו בהליכים השונים שבין התובעים לבין קבוצת גבאי. טענת התובעים בנקודה זו מקובלת עליי. בתמצית ייאמר כי בע"א 246/66 קלוזנר נ' שמעוני פ"ד כב(2) 501, 583–584 נקבע בין היתר ש"מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה".
בע"א 7830/99, רע"א 7831/99 צוריאנו נ' צוריאנו ואח' פ"ד נז(1) 673, נפסק בין היתר כי "ככלל, ההדדיות מתקיימת בין מי שהיו בעלי דין לאותו הליך להבדיל מצד זר להליך. ההרחבה לכלל האמור היא, כי מי שיש לו "קירבה משפטית" (privity) אינו בגדר זר להליך משום הקירבה המשפטית שבינו לבין מי שהיה בעל דין באותו הליך". בענייננו הבנק הוא צד זר להליכים השונים שהתקיימו בין התובעים לבין קבוצת גבאי ולא ניתן לראות בו חליף של צד כלשהו או כמי שיש לו 'קרבה משפטית' לאחד מהצדדים הניצים הנ"ל.
130. דעתי נוטה לכך שיכול ואולי הקביעות בהליכים השונים יוצרות השתק שיפוטי, במובן זה שהתובעים מנועים מלטעון כנגד קביעות שנקבעו בערכאות השונות, לרבות ביחס לדמי השכירות אותם היו זכאים לקבל בגין כל אחד מחלקי המקרקעין (החזיתי והעורפי). כידוע, כלל ההשתק השיפוטי קובע כי "בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה-בית-דין) ולטעון טענה הפוכה" (ר' ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros. S.A,, פ"ד מח(4) 133, 194). כידוע, כלל זה חל ביחסים שבין בעלי הדין לבין המערכת השיפוטית והוא משתיק את מי שהעלה טענה פלונית בהליך אחד מלהעלות טענה סותרת בהליך אחר ואף אם יריבו בהליך השני כלל לא לקח חלק בהליך הראשון (ר' פרשת אינטרלגו בעמוד 196; רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות, פ"ד נט(6) 625, 633; רע"א 3640/03 דקל נ' דקל (פורסם בנבו, 16.12.07), פסקה 18).בכל דרישת תום הלב חייבה את התובעים להידרש לסוגייה ולהתייחס אליה ( ר' גם סעיפים 177-174 להלן).
131. הנה כי כן, מכלל הראיות שהובאו בפני כמו גם ובמיוחד מעדותו של הרמן עצמו לעיל, עולה למעשה הודאה כי קבוצת י.ז.ה.ר/גבאי היו אלו שבגללם באופן בלעדי לא קיבלו התובעים את דמי השכירות אשר הגיעו להם בגין השכרת שני חלקי המקרקעין. גם אם תתקבל גרסת התובעים כי הבנק התרשל ברישום השעבוד ופעל שלא כדין, הרי שמעדותו של הרמן, כמו גם מכוח יתר הראיות שהובאו בפניי, עולה למעשה כי לא קיים קשר סיבתי (עובדתי או משפטי) בין רישום השעבוד על המקרקעין בשנת 1999 לבין העובדה שלא שולמו/הועברו לתובעים דמי השכירות להם הם היו זכאים מ- י.ז.ה.ר/גבאי. השכרת הנכס לצדדי ג וההסכמות בין הצדדים (בעלי המניות בחברה) ביחס לעניין זה היו מעניינם הפנימי ומושא להחלטות משפטיות במסגרת ההליכים שהתנהלו בינהם בלבד, ולבנק ולא הייתה כל נגיעה לכך, ולרישום השעבוד לא הייתה כל השפעה על כך (ר' גם עדות הרמן בעמוד 106, שורות 2–19).