132. זאת ועוד, יש אף לייחס לחובתם של התובעים את העובדה שלא היה בידי הרמן בעדותו להתייחס עניינית לאופן חישוב הנזק בגין אובדן דמי השכירות. כך למשל הוא נשאל כיצד הגיע לתחשיב של 1,627,375 ₪ בגין אובדן דמי שימוש ראויים בחלק החזיתי והשיב "הסכום זה מי
--- סוף עמוד 35 ---
שאמור היה לעשות את החישובים עשה אותם". הוא נשאל מי זה והשיב "עורכי הדין מטעמי". הוצג לו כי הוא לא יודע איך הגיעו לסכום הזה והוא אישר את הדברים. ובהמשך:
ש: זאת אומרת הסכומים שכתובים בכתב התביעה, תקופות, הסכומים, זה לפי מה שעורך הדין שלך אמר לך?
ת: לחלוטין זה מקובל (עמוד 108, שורות 27–32; עמוד 109, שורות 1–26).
133. תשובה סתמית ומתחמקת זו של הרמן אינה מספקת (לשון המעטה) ואין בה כדי להציג לפני בית המשפט מסד חישובי הולם ביחס לטענות שנטענו בין היתר בסעיפים 17–19 לתצהירו. משהוצג במסגרת הסעיפים הנ"ל תחשיב בתמיכה לסכומי הנזק שנתבעו בגין אובדן דמי שכירות, היה מצופה מהתובע להכיר את התחשיב על בוריו.
התביעה בגין מניעת שימוש בזכויות במקרקעין
134. בסעיף 5.4 לכתב התביעה, שכותרתו "נזק כספי שנגרם עקב דחיית אפשרות לממוש המקרקעין" נטען כי על פי חוות דעת המומחה מטעם התובעים, נגרם להם נזק כתוצאה מרישום השעבוד על המקרקעין בסכום של 1,390,694 ₪ בגין אי־יכולת מימוש זכויות המקרקעין ומניותיהם, מיום 8.3.99 ועד שנת 2014, ונזקם של התובעים מגיע כדי מחצית סכום זה, לסך של 695,347 ₪. הרמן התייחס לראש נזק זה בתצהירו בסעיף 20, תוך שהפנה לחוות דעת המומחה מטעמם.
135. המומחה מטעם התובעים, שמאי המקרקעין עמית זיו, בחוות דעתו מיום 13.4.15, ציין בין היתר כי מטרת חוות דעתו היא הערכת אומדן הנזק הכספי שנגרם עקב דחיית אפשרות מימוש הנכס משנת 2000 ועד לשנת 2014 (ר' סעיף 1.2 לחוות הדעת). המומחה התייחס לנתונים שנלקחו בחשבון לצורך אומדן הנזק שנגרם בגין אי־דחיית המימוש בסעיף 10.2 לחוות דעתו, ובסעיף 11.2 הציג את אומדן הנזק הכספי שנגרם עקב דחיית אפשרות מימוש הנכס בשנים הנ"ל בסך כולל של 1,390,694 ₪ (ר' גם סעיף 12.2 לחוות דעתו). התובעים, כאמור, תבעו מחצית מסכום זה.
136. המומחה מטעם הנתבע, השמאי עמוס מלר, בחוות דעתו ציין בפתח חוות דעתו בין היתר כי מרבית הנכסים בארץ משועבדים לגוף מממן ועובדה זו לא מונעת עשיית מנהג בעלים או מגבילה את השימוש בנכס, ובכלל זה את השכרתו, מימוש זכויות בנייה וגם מכירתו בכפוף לפירעון ההלוואה לגוף המשעבד. לשיטתו, רישום שעבוד על נכס מקרקעין אינו מפחית את ערכו הכלכלי. כן ציין המומחה כי באישור הזכויות מרמ"י (נספחים 1–2 לחוות הדעת) מצוין כי "קיימת מניעה משפטית בעקבות הנחיית יועמ"ש", דהיינו שלא ניתן להחתים את רמ"י על בקשה לבנייה המהווה תנאי למתן היתר וממילא לא נגרם לתובעים נזק עקב אי־היכולת לממש בנייה בגלל רישום המשכנתה לבנק (ר' סעיף 1 לחוות הדעת).