137. הרמן נשאל על אודות סעיף 20 לתצהירו כדלקמן:
עו"ד טל: שאלתי אותך שוב, בסעיף 20 אתה רושם אי יכולת מימוש זכויות המקרקעין.
ת: נכון.
ש: למה אתה מתכוון כשאתה טעון את זה?
--- סוף עמוד 36 ---
ת: תיאורטית, סתם להגיד לך תשובה תיאורטית.
ש: לא תיאורטית, מה היה, מה היו צריכים לעשות?
ת: למכור אנחנו לא יכולים, להשכיר אנחנו לא יכולים, לשעבד את הנכס, לקחת משכנתא מהבנק.
ש: אני שואל מה.
ת: לא יכולנו לעשות כלום, זה התשובה (עמוד 50, שורות 7–15).
138. הרמן נשאל על ידי בית המשפט האם במרץ 1999 התובעים רצו לעשות משהו בלי קשר לידיעה בדבר מצב השעבודים והשיב:
ת: כן, אני ידעתי שהנכס מושכר עד 2003.
כב' השופט: בסדר גמור, אז הוא שואל אם במרץ 1999 רצית לעשות משהו בלי קשר לידיעה במצב השעבודים.
ת: לא ידעתי על השעבוד.
כב' השופט: לא זאת השאלה אם ידעת או לא, האם רצית לעשות משהו?
ת: לא, לחלוטין לא.
עו"ד טל: כלומר ממרץ 1999 ועד סיום הסכם השכירות ב-2003 בכלל לא היו תוכניות לעשות משהו בקשר לנכס?
ת: הנכס היה כבר מושכר אז למעשה לא הייתה לנו שום אפשרות ללכת לעשות. על השוכר היה לעשות את כל השינויים, ואנחנו היינו אמורים לקבל שכירות.
ש: אתה לא התכוונת בתקופה הזאת למכור את המניות שלך, וגם לא התכוונת בתקופה הזאת ללכת לפרויקט בניה?
ת: הנכס היה מושכר עד 2003, ועד אז למעשה ידינו היו קשורות (עמוד 50, שורות 31–32; עמוד 51, שורות 1–12) (ר' גם תשובתו בעמוד 51, שורות 29–32 ובעמוד 52, שורות 1–2).
139. הרמן בעדותו ציין כי אביו ושותפו הקימו את הנכס, וכבר בעבר טרם פטירתו של האב הוא אמר לו שיש אישורי בנייה לעוד קומה, "זה לא בא אף פעם לידי מימוש מפני שתמיד העסק היה סדנה החלק האחורי, והחלק הקדמי החלק המסחרי, שזה נכס שהיה מושכר תמיד למספר אנשים" (עמוד 66, שורות 16–18). הוצג לו כי בשנות השמונים הם ידעו באופן כללי שיש איזושהי זכות בנייה, והשיב:
ת: זה לא היה רלוונטי לגבינו. אבי נפטר לצערי ב-1991, זה עוד מעט 30 שנה, ומאחר ואנחנו שני רופאים, אנחנו בכלל לא קשורים בכלל לעסק הזה, אנחנו קיבלנו את זה כירושה, תמיד הנכס היה מושכר, קיבלנו שכירות, וזה רץ.
ש: זאת אומרת מבחינתך שהדבר הזה ירוץ לאורך שנים, שיהיה לי שוכר בנכס.
ת: הסכם השכירות היה הסכם שכירות טוב, ואנחנו ציפינו ליהנות מפירות הנכס הזה עד שאתם התערבתם.