ת: לא, אני לא אכנס לשיפוץ כשהבנק רוצה שאגבה את הכסף מהמשטרה.
ש: אבל עד עכשיו המשטרה שילמה לך את הכסף, היא שילמה ב-2006, שילמה ב-2007, שילמה ב-2008, שילמה ב-2009, איך פתאום הבנק ייקח את הכסף. גם אני מזכיר לך ב-2008 יש כבר פסק דין של המחוזי. אז בכל השנים אחורה השעבוד לא מנע ממך לקבל את הכסף ממדינת ישראל, מהמשטרה, איך עכשיו כן מנעו ממך?
ת: מפני שכאן נדרשו מאיתנו הוצאות כספיות כבדות, שלא הייתי בטוח שאנחנו בכלל נוכל להחזיר אותם. זה היה נכון גם לגבי וגם לגבי משפחת גבאי" (עמוד 111, שורות 1–11; ר' גם עדותו בעמוד 115, שורות 7–17 ו־25–31).
--- סוף עמוד 38 ---
142. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי את הראיות שבאו בפניי ביחס לראש נזק זה של מניעת שימוש בזכויות במקרקעין, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.
143. פתח דבר יצוין כי דינו של חלק מכריע מראש נזק זה להידחות מן הטעם של התיישנות, כפי שפורט מעלה.
144. כמו כן באתי לכלל מסקנה כי דין ראש נזק זה להידחות, גם מן הטעם שככל שמדובר בתקופה המאוחרת לשנת 2011, עת ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, שאז מבחינה עקרונית ונורמטיבית לא הייתה כל מניעה מעשית לעשות שימוש בזכויות. אמנם בפועל רישום השעבוד נותר, אך לטעמי המדובר ברישום "טכני" בלבד וזאת נוכח פסק דינו החלוט של בית המשפט המחוזי אשר הורה על ביטולו, פסק דין אשר אושר בבית המשפט העליון. פסק דינו של בית המשפט המחוזי קבע מפורשות כי דינו של השעבוד להתבטל, ומשכך – והחל משנת 2011 – לא הייתה מניעה משפטית אמיתית לבצע פעולות בנכס, ובמיוחד בנייה. ואכן, בסופו של יום בשנת 2014 רכשו י.ז.ה.ר/גבאי את הזכויות, כאשר השעבוד עודנו רשום. לא למותר לציין כי לא נסתר האמור בסעיף 83 לתצהירו של עו"ד בר הלל מטעם הבנק, לפיו עיון באישור הזכויות במקרקעין מיום 6.7.11 (נספח 22) מלמד כי כמה חודשים טרם מתן פסק דינו של בית המשפט העליון כלל לא הייתה רשומה הערה לטובתו בתפקידו ככונס נכסים מטעם הבנק על המקרקעין.
145. כסיוע למסקנה המובאת מעלה ראו דברי הרמן בעדותו, כדלקמן:
עו"ד טל: זה בדיוק מה שאני רוצה לשמוע מהעד. בשנת 2014 אתה מוכר למשפחת גבאי, איך הצלחתם למרות שהיה שעבוד רשום?
ת: מפני ב-2011 היה פסק דין של בית משפט עליון שאמור לעשות לא ברור 1:33:31 שהבנק מ-2008 עדיין לא עשה, אז הם לקחו את הסיכון והסכימו.