18. הבנק מדגיש כי טענת התובעים בסעיף ד(3) לתשובתם הייתה ש"החל מתאריך 1.10.03 חזרה למעשה זכות החזקה המוחלטת במלואה בנכס המקרקעין לבעלת הנכס חברת צמיג בן בע"מ". כך גם נטען בסעיף ה לתשובת התובעים, כי:
--- סוף עמוד 6 ---
מיד עם סיום חוזה השכירות מיום 1.9.95 (נספח ח) פנו ד"ר הרמן ליזהר בבקשות חוזרות ונשנות ודרישה לפינוי וסילוק יד מהמושכר ובכלל זה פינוי שוכרי משנה נוספים אשר שכרו מיזהר חלקים נוספים מנכס המקרקעין.
19. מכן עולה לשיטת הבנק, כי לתובעים אין זכויות בנכס. הנכס הוא של החברה ועל כן התובעים טענו כלפי יזהר כי למרות שהנכס של החברה וחוזה השכירות שלה עם החברה הסתיים ביום 1.10.03 היא גובה את דמי השכירות ממדינת ישראל והיא זו שמשכירה את החלק הקדמי לשוכרים אחרים.
20. לטענת הבנק יש לראות בחומרה יתרה את העלמת ההליכים וההסכם בין התובעים לבין יזהר בבש"א 391/04 מיום 14.12.05 שקיבל תוקף של פסק דין (ר' פרוטוקול הדיון, ההסכמות ופסק הדין – נספח ג). כן מפנה הבנק את תשומת הלב לסעיף 2 לפרוטוקול, שם נכתב:
מוצהר שכונס הנכסים אינו צד להסכם הואיל וניתן צו עיכוב הליכים בבית המשפט המחוזי בירושלים וכונס הנכסים שומר על טענותיו וזכויותיו.
21. הבנק הדגיש כי הצדדים בבש"א (אשק') 391/04 הסכימו כי בדמי השכירות ממדינת ישראל יתחלקו הצדדים בחלקים שווים (סעיפים 3–4). ואילו לגבי הנכס שלא הושכר למשטרת ישראל (המבנה החזיתי) תשלם י.ז.ה.ר. לתובעים סך של 2,400 דולר בתוספת מע"מ לשנה "מדי כל שנה מראש" (סעיף 6). כמו כן הוסכם כי התביעות ההדדיות בת"א 154752/02 יועברו להכרעת בורר (סעיף 1).
22. לדברי הבנק, בסעיף 1.1 לכתב התביעה ציינו התובעים כי עד ליום 10.7.14 הם היו בעלים של מחצית מהון המניות של החברה, זאת ותו לא. לשיטתו התובעים העלימו מבית המשפט את כתב התביעה שהגישו כנגד יזהר וגבאי בת"א (ב"ש) 3212/09 (הבנק היה נתבע פורמלי אך נמחק מכתב התביעה משום שדובר "בסכסוך פנימי בין בעלי המניות") (ר' כתב התביעה בתיק 3212/09 בצירוף נספחים 14, 16 ו-17 בלבד – נספח ד).
23. לטענת הבנק, הטענות בכתב התביעה כאן של התובעים נגדו סותרות את טענותיהם בת"א 3212/09, שם טענו כי לא ניתן היה לבצע את התיקונים במוסך בגלל יזהר וגבאי ואילו החלק הקדמי תפוס על ידם. הבנק מציין כי ביום 16.4.14 הגישו הצדדים בת"א 3212/09 בקשה דחופה למתן תוקף של החלטה להסדר הפשרה (ר' הבקשה כולל הסדר הפשרה וההחלטה מיום 8.5.14 – נספח ה). בהתאם להסדר הפשרה רכשו יזהר וגבאי (הקונים) את מניות התובעים בחברה ושילמו להם 2 מיליון ₪ נטו כנגד העברת מניותיהם בחברה לקונים, כאשר סכום זה מהווה סילוק סופי ומוחלט של כל הטענות ההדדיות "ובכלל זה פסק בוררות שניתן על ידי הבוררת חיה זינגר או הליכי הוצל"פ בעטיו".