ש: שמה?
ת: שהם לא הסכימו.
ש: המדינה לא הסכימה?
ת: המדינה, נכון.
ש: או קיי.
[...]
עו"ד טל: או קיי. תגיד לי אם ההסכם עם המשטרה. בעצם אמרת שההסכם עם המשטרה לא רק בגלל הסכסוך עם גבאי, נכון, זה מה שלמדנו כרגע.
ת: המשטרה לא רצתה לשכור את הנכס במצב כמו שהוא בגלל ההיבט הבטיחותי, ושהמקום יהיה מוזנח, הוא דרש השקעה (עמוד 115 לפרוטוקול).
156. השמאי זיו השיב בחיוב לשאלת ב"כ הנתבע, כי על מנת לממש את התוכניות שחלות על הנכס צריך לקבל את הסכמת רמ"י וכן צריך לקבל היתר מהעירייה. לדבריו הוא לא בדק עם רמ"י אם ניתן היה לקבל אישור לבנייה המתוארת בחוות דעתו, וביחס לעירייה ציין כי אין צורך לבדוק אם ניתן לקבל היתר בנייה כל זמן שהבקשה תואמת את הוראות התב"ע (עמוד 29, שורות 20–32).
157. השמאי זיו ציין כי בדיקתו על בסיס אישור הזכויות שקיבל מיום 24.7.13 העלתה שהיה קיים חוב דח"ש (דמי חכירה שנתיים) של 48,000 ₪ וחובות דמי חכירה בסך 144,000 ₪ (עמוד 30, שורות 22–24). המומחה ציין כי לצורך הבנייה נדרש תשלום לרמ"י בגין דמי הסכמה ושינוי יעוד (שינוי ניצול) ולעירייה תשלום דמי היתר וכן נדרש תשלום אגרות והיטלים לוועדה המקומית (עמוד 31). לדבריו, עלויות קבלת ההיתרים מגולמות בעלויות ההקמה שהוא ניכה מדמי השכירות וכי לגבי תשלומים לרמ"י הוא ביצע אומדן (ר' עמוד 17 לחוות דעתו). לדבריו הוא אינו יודע מה גובה האגרות וההיטלים שהיה נדרש תשלומם לוועדה המקומית, אך אלו "מגולמים בתוך עלויות הבנייה" (עמוד 32, שורות 1–17).
--- סוף עמוד 42 ---
158. המומחה נשאל האם בגין חתימת חוזה חדש מול המינהל היו נדרשים בעלי המקרקעין לכל מיני תנאים נוספים שהוא אמר שלא בדק, והשיב "הם היו משלמים דמי שינוי, ניצול וייעול". הוא נשאל האם יודע מה הסכום שנדרש והשיב שמדובר ב־31%, "מההפרש בין השימוש על פי החוזה הקיים לחוזה החדש [...] 140,000 ₪" (עמוד 34, שורות 10–18). המומחה אישר כי "עבור שינוי הייעוד בחוזה חכירה אתה משלם" (עמוד 35, שורה 8).
159. ביחס לצו ההריסה ציין השמאי זיו כי זה לא היה משפיע. הוא נשאל האם ניתן היה לבצע בינוי כשיש צו הריסה והשיב "היתר הבנייה היה כולל את ההריסה המתבקשת ולכן שוב השאלה שלך לא רלוונטית". הוא אישר כי לשם הבנייה היה צורך להרוס והוא לא ידע להשיב איזה חלקים מהנכס נדרש היה להרוס בגין הבנייה (עמוד 37, שורות 10–19).