32. התובעים צירפו לתיק המוצגים מטעמם העתק פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א מאוחד 2180/00 גבאי נ' בנק לאומי לישראל. בתמצית ייאמר כי כמתואר בפסק הדין גופו, במכתב מיום 26.3.00 הודיע עו"ד גבאי לתובעים כי הבנק החל לנקוט בהליכים למימוש המשכון וכי
--- סוף עמוד 8 ---
הרמן טענו כי זו הפעם הראשונה שנודע להם דבר קיומו של המשכון. כמפורט בסעיף 47 לפסק הדין, בשלב זה סוכם בין גבאי לבין הרמן כי משרד עו"ד ש' הורוביץ, בסיוע עו"ד גבאי, ייצגו את חברת צמיג בן בתביעה שיגישו נגד הבנק במטרה להוביל לביטולו של המשכון מושא הדיון, ואכן ביום 2.4.00 הגישו גבאי וצמיג בן את כתב התביעה בת"א 2180/00 בו עתרו לסעד הצהרתי לפיו המשכון על המקרקעין חסר תוקף או לחלופין ניתן לביטול. כפי המתואר בהמשך פסק הדין, הרמן שלא היו מרוצים מניהול התביעה שהוגשה בשם גבאי וצמיג בן כנגד הבנק, הגישו ביום 21.1.02 תביעה נגד הבנק ואחרים, ובמסגרתה ביקשו מבית המשפט להצהיר על ביטלות המשכון ולהורות לבנק לפעול לביטולו (ת"א 4025/02; סעיף 51 לפסק הדין).
33. בית המשפט המחוזי מיקד הדיון בפסק הדין בשלוש טענות מרכזיות שהשמיעו התובעים בשני התיקים המאוחדים ביחס לשאלת תוקפו של המשכון מושא הדיון:
א. כי חוזה המשכון לא השתכלל. בית המשפט מצא כי אין ממש בטענה זו וקבע כי אכן השתכלל חוזה המשכון (ר' בהרחבה סעיפים 59–64 לפסק הדין);
ב. כי המשכון פקע. בית המשפט מצא לדחות את הטענה בדבר פקיעת המשכון (ר' בהרחבה סעיפים 65–70 לפסק הדין);
ג. כי גבאי לא היה מוסמך למשכן את הנכס. בית המשפט קבע כי יש צדק בטענות הרמן לפיהן חתימתו של גבאי בשם צמיג בן על שטר המשכון, מבלי שהתווספה אליה חתימת הרמן, אינה יכולה לחייב את צמיג בן (ר' בהרחבה סעיפים 71–78 לפסק הדין).
34. לאחר קביעה זו פנה בית המשפט לבחון את השאלה האם המשכון בטל. בית המשפט בחן ארבע קונסטרוקציות משפטיות שונות שהעלה הבנק, בהתאם להן גם אם גבאי לא היה מוסמך למשכן את המקרקעין בשם חברת צמיג בן, הרי שעדיין המשכון הוא בר־תוקף. בסופו של דיון ארוך בכל טענות הבנק (ר' סעיפים 79–121 לפסק הדין) הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי שעה שגבאי חתם על שטר המשכון, שבהסתמך עליו רשם הבנק משכון על המקרקעין, הוא פעל ללא הרשאה מצד חברת צמיג בן והדוקטרינות שהבנק ניסה להסתמך עליהן חסרות תחולה ומכאן שצדקו התובעים כי רישום המשכון על המקרקעין על ידי הבנק היה שלא כדין ולפיכך יש להורות על ביטולו, והוא אכן הורה לבנק לבטלו (ר' סעיפים 122 ו־127 לפסק הדין).