המשיבות טוענות, כי פרשנות המבקשים לרישיון אינה סבירה שכן תוביל לפגיעה קשה בתחרות עד כדי איונה, וממילא תפגע עקב כך ברווחת הצרכן. לטענתן, משרד התקשורת לא קיים התייעצות כנדרש עם הרשות להגבלים עסקיים בטרם הגשת עמדתו ולא נבחנה ההשפעה על התחרות. כן נטען, כי ככל שהמאסדר תומך היום בעמדתם הפרשנית של המבקשים, הרי מדובר בפרשנות שגויה מן היסוד. זאת ועוד: עמדתם הפרשנית של המבקשים לפיה הרישיונות אינם מאפשרים ניהול משא ומתן פרטני על המחיר- פוגעת בתחרות, ויש בה כדי לסתור את דיני ההגבלים העסקיים ואת סעיף 17 לחוק הבזק, המסמיך את שר התקשורת להתערב בתעריף רק אם זה "מעורר חשש של לפגיעה בתחרות בתחום הבזק".
סלקום ופלאפון מוסיפות וטוענות, כי בכל מקרה אין הוראות הרישיונות אוסרות מתן הטבות שימור לקוחות, שאינן בגדר "סל שירותים" אלא כשמן כן הן: הטבה או הנחה וכיוב' המוענקות למנוי.
המשיבות הצביעו על השינויים שחלו בעמדת משרד התקשורת לאורך השנים: בעבר סבר המשרד כי אבחנת מחירים שאינה בעלת היבט אנטי תחרותי הינה מקובלת ומותרת ואף יש לעודדה שכן היא בגדר מחולל תחרות משמעותי בשוק; בתחילת העשור הקודם משרד התקשורת עצמו עודד את הציבור לנהל משא ומתן עם ספקי התקשורת ולהתמקח, באופן הסותר את עמדתם של המבקשים ואת עמדתו היום. בשנת 2014 הציג לפתע המשרד פרשנות חדשה, השונה לחלוטין מזו בה דגל משך שנים, ולפיה לא חל איסור גורף על אבחנת מחירים בין מנויים שאינם משתייכים ל"סוגי מנויים" שונים.
המשיבות טוענות, כי מכתב משרד התקשורת מיום 31.10.13 אשר היה הזרז להגשת בקשת האישור כנגד פלאפון, כמו גם עמדות משרד התקשורת והיועמ"ש, שהוגשו במסגרת ההליך, הינם חסרי תוקף ונפקות, בשל אי קיום החובות הקבועות בדין: ראשית, לא קויימה חובת השימוע למרות שהמכתב היווה למעשה החלת מדיניות חדשה של המשרד ביחס למשיבות וככזו חייב הדבר הליך שימוע. שנית, הם נעדרי תשתית עובדתית וראייתית והוצאו ללא קיום בחינה של השוק והתחרות בו, ללא היוועצות עם הרשות המקצועית והמוסמכת - רשות ההגבלים העסקיים ומבלי שבוצע איסוף נתונים או ניתוח כלכלי. שלישית, התברר כי משרד התקשורת אינו יודע מהם
--- סוף עמוד 32 ---
העובדות והשיקולים שנשקלו בשעתו בעת קביעת הוראות הרישיון ולא ביצע בחינה מחודשת של היבט התחרות כמתחייב על פי סעיף 11(ב) לחוק הבזק.
לטענת המשיבות, ממילא הסמכות לפרש הוראות חקיקה והוראות מינהל מסורה לבית המשפט בלבד. לעמדת הרגולטור יש אמנם משקל בהליך הפרשני, אולם זאת רק מקום בו היא ניתנה על סמך תשתית עובדתית ומשפטית מקצועית ומבוססת. בנדון לא ניתן לייחס משקל כלשהו לעמדת משרד התקשורת ולעמדת היועמ"ש ביחס לפרשנות הוראות הרישיון בשל הפגמים שנפלו בה.