על כן השאלה היא האם לקבוצת הלקוחות המתמקחים והחדשים יש מאפיינים ייחודיים, והאם יש טעם סביר להבחין ביניהם לבין שאר הטעם הסביר שניתן על ידי המשיבות, והתקבל ע"י הרשות לתחרות, ארגוני הצרכנים, ובעקבותיהם המועצה לכבלים ולווין, הינו הגברת התחרות והורדת המחיר, בסופו של יום, לכלל הלקוחות.
הן לעמדות המבקשים, הן לעמדות המשיבים, יש אחיזה בלשון הרישיונות. הרישיונות אינם מפרטים מהו סוג מינוי, ומהם תבחינים המאפשרים אבחנה בין לקוחות שונים. לאור זאת יש לעמוד תחילה על הבסיס הרעיוני לאסדרה בתחום התקשורת, על העקרונות העומדים בבסיס הוראות הרישיונות בהקשר זה ולעמדות המאסדרים בנוגע לפרשנות הוראות הרישיונות.
9. על החקיקה המסדירה את תחום התקשורת בישראל ועל תפקיד המאסדר (הרגולטור) בתחום התקשורת
תחום התקשורת האלקטרונית במדינת ישראל מוסדר במארג של דברי חקיקה וחקיקת משנה, ובין היתר: חוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק רשות השידור), אשר מכוחו קמה רשות השידור; חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990 (להלן: חוק הרשות השניה), המקים את הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו; פקודת הטלגרף האלחוטי, וחוק הבזק, אשר במסגרתו נקבע ההסדר החוקי להפעלתם של שידורי הטלוויזיה הרב ערוצית ושידורי הטלוויזיה
--- סוף עמוד 50 ---
באמצעות לוויין (ראו לעניין זה: בג"ץ 8938/11All For Peace חברה לתועלת הציבור נ' שר התקשורת, פורסם בנבו, 24.02.2015, פסקה 20 לפסק דינו של כב' השופט חנן מלצר; להלן: עניין תועלת הציבור; בג"ץ 7200/02 די.בי.אס. שירותי לוויין (1998) בע"מ נ' המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, פ"ד נט(6) 21 (2005), סעיף 7 לפסק דינו של כב' השופט אשר גרוניס; להלן: עניין די.בי.אס).
אשר לטעמים ולתכליות שבבסיס הצורך ברגולציה של תחום התקשורת האלקטרונית נקבע, כי בלב החובה המוטלת על השלטון המרכזי להסדיר את השימוש באמצעי התקשורת האלקטרונית, מצויה התפיסה שלפיה "גלי האתר הם רכוש הציבור ולא רכושו של פרט זה או אחר" (בג"צ 1/81 ויקי שירן נ' רשות השידור, פ"ד לה(3) 365 (1981), פסקה 9 לפסק דינו של כב' השופט, לימים הנשיא, מאיר שמגר; עניין תועלת הציבור, סעיף 27 לפסק דינו של כב' השופט, לימים המשנה לנשיאה, חנן מלצר).
האסדרה של אמצעי התקשורת האלקטרונית בישראל נעשית כיום באמצעות מערך של גופים וגורמים המהווים חלק מן המערכת השלטונית במדינה, תחת פיקוחו של משרד התקשורת והשר העומד בראשו. שר התקשורת ומשרד התקשורת מסדירים את תחום הבזק; הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ומועצת הרשות מסדירות את שידורי הרדיו והטלוויזיה המסחריים; המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, ולצדה מִנהלת הסדרת השידורים לציבור, מסדירות את שידורי הטלוויזיה הרב-ערוצית למנויים (יו"ר המועצה הוא נציג משרד התקשורת); רשות השידור מסדירה את השידור הממלכתי; ועדת התדרים מסדירה את השימוש בתדרים. סמכויות נוספות נתונות בידיהם של שר האוצר ואגף התקציבים, ועדות הכלכלה והכספים של הכנסת ומשרד המשפטים (ראו: יזהר טל, דינה עברי-עומר, "הרגולציה של שירותי התקשורת האלקטרונית בישראל, הצורך בהקמת רשות תקשורת", המכון הישראלי לדמוקרטיה, מחקר מדיניות 76 (תש"ע -2009; להלן: טל ועברי-עומר, רגולצית התקשורת).