בהמשך הם עומדים על הבעייתיות הכרוכה במצב זה של ריבוי מאסדרים בתחום אחד (שם):
"דומה כי תופעת הביזור הרגולטורי קיימת במרבית תחומי הפעילות והיא חלק מעולם הרגולציה של ימינו. במקרים רבים נוצר ביזור רגולטורי ללא מחשבה סדורה, ללא התייחסות לחפיפה בין כמה גורמי אסדרה ובלי שניתנה הדעת לעובדה שיש הבדלים מהותיים בין סמכויותיהם, בין עקרונות-העל המנחים אותם, בין האתוסים המוסדיים המשפיעים על אופן פעולתם ובין כללי המנהל שהם כפופים להם. מצבים אלה מדגישים את חסרונות הביזור הרגולטורי ואת הקשיים שעמם גורמים מוסדרים נאלצים להתמודד. מנגד, לעתים החפיפה בין כמה גורמי אסדרה יוצרת סינרגיה בין גורמים המתמחים בתחומים שונים זה מזה, כך שהשלם גדול מסך חלקיו" (שם).
--- סוף עמוד 55 ---
המחברים עומדים על הבעייתיות העשויה להיווצר במצב בו לא נעשה תיאום בין הרגולטורים השונים המסדירים את אותו התחום ונתקבלה החלטה מנהלית ע"י רגולטור יחיד, הרגולטור הסקטוריאלי, ללא היוועצות עם רגולטור אחר שלו נגיעה לתחום, ומביאים כדוגמא את תחום התקשורת, בו פועלים, במקביל, משרד התקשורת ורשות ההגבלים העסקיים (שם):
"במצב כזה, שבו לא נעשה מראש איזון אינטרסים מחושב, אפשר לטעון כי האיזון ייעשה אד הוק, תוך כדי ההתנהלות של הרשות הרגולטורית שרכשה לעצמה את העדיפות דה פקטו וקיבלה החלטות בעלות השפעה על תחום הפעולה של רשות רגולטורית אחרת. ספק אם אלו פני הדברים במציאות. ברוב מקרי הקונפליקט כל רגולטור פועל בתחומו; הרגולטור שזוכה לעדיפות דה פקטו (ולא מתוך תכנון מוקדם) אינו פועל בהכרח מתוך מודעות לתחום פעולתו של רגולטור אחר, והכרעתו אינה תולדה של תיאום. יתרה מזו: לעתים נוצרת רגולציה שהיא אפילו אקט חד־צדדי שנוי במחלוקת בין שני רגולטורים, למשל כשיש לרגולטור סמכות למנוע פעולה מסוימת, שרגולטור האחר הפועל באותו שוק חפץ בביצועה אך אינו מוסמך להורות על כך. כזה הוא, למשל, מיזוג בשוק התקשורת: הממונה על הגבלים עסקיים יכול למנוע אותו מכוח סמכותו הכללית למרות ההעדפה של שר התקשורת למתן היתר למיזוג מטעמים של מדיניות משרדו ביחס לשוק הספציפי שבו מדובר. הקושי במצב זה נעוץ גם במומחיות ובידע מקצועי שהם תנאי להסמכה של רשות רגולטורית בתחום פעילותה הקונקרטי אך לא בתחום של הרשות האחרת. רשות רגולטורית הנדרשת להכריע בנושאים בעלי השפעה על נושא שאינו בתחום מומחיותה נתונה במצב בעייתי, העלול להוביל בוודאות די גבוהה להחלטה לא מאוזנת ומוטה לכיוון האינטרס והשוק המוכר לה. ההיקף של בעיה זו רחב במיוחד במקרים של קונפליקט בין רשות כללית כמו רשות הגבלים עסקיים לרשות סקטוריאלית דוגמת המשרד להגנת הסביבה או משרד הבריאות. קונפליקט זה זכה להתייחסות רחבה הן בדיונים בינלאומיים והן במחקר האקדמי... בדיונים אלה רווחת הדעה שהענקת עדיפות לרשות הסקטוריאלית להכריע בשאלות בעלות השפעה מהותית על התחרות היא בעייתית בשל היעדר ידע וניסיון בקידום התחרות. הבעייתיות מתחזקת במיוחד נוכח מבנה שוק ריכוזי המתאפיין בבעלויות צולבות כמו המשק הישראלי, וההשפעה ההדדית שיש להחלטה בשוק של סקטור אחד על מבנה השוק בסקטור אחר. זווית אחרת לבעייתיות זו מתייחסת לתופעת הרגולטור השבוי, האופיינית יותר לרגולטורים סקטוריאליים המקיימים דיאלוג שוטף עם השחקנים העיקריים בשוק, ויש חשש שהחלטותיהם ייטו לשמור על היציבות של אותם שחקנים והאינטרסים שלהם על חשבון שיקולי התחרות".