11.1.ב. פתרונות אפשריים לתיאום בין מאסדרים
ישנן מגוון הצעות להסדרת הביזור הרגולטורי, ותיאום בין המאסדרים השונים. כך, למשל, מציעים אייל ואח', רגולציה בתנאי ביזור פתרונות כמו יצירת גוף שלישי שתכליתו ליצור קואורדינציה בין הרגולטורים הרלוונטיים (עמ' 245), או הענקת עדיפות מראש לאחד מהרגולטורים. הם עומדים תחילה על יתרונותיו של כל רגולטור- הרגולטור הסקטוריאלי והרגולטור הכללי (שם בעמ' 251-250):
"ראוי לציין כי במצבים מסוימים יש לרגולטורים הסקטוריאליים יתרונות ברורים על פני הרגולטורים הכלליים: ראשית, הם בעלי ידע מצטבר נרחב באספקטים טכניים של מוצרים ושירותים בסקטור שלהם, ולכן הם מתאימים יותר לקבוע ולהתוות רגולציה בעלת אופי טכני כמו בסקטור הטלקומוניקציה; שנית, יש להם יתרון בתחומים שבהם נדרש פיקוח מתמשך ושוטף והכרעות מהירות ומוחלטות אגב כך; נוסף על כך הם עדיפים בסקטורים ובמצבים שבהם אכיפה בדיעבד (המאפיינת רגולטורים כלליים) יוצרת חוסר ודאות חריגה בשל מאפייני הדינמיות באותו סקטור; כמו כן, במצבים שבהם אכיפה יעילה מצריכה התעמקות ובקיאות בהתנהלות השוק והכרת השטח כדי להתמודד עם מורכבות התחום הספציפי, יש יתרון מובהק לרגולטור סקטוריאלי; לבסוף, כשמדובר בכשלים מבניים חוזרים
--- סוף עמוד 56 ---
ונשנים האופייניים לאותו סקטור יש עדיפות לרגולטור סקטוריאלי בעל ניסיון בקביעת כללים ברורים והולמים לענף. לעומת זאת, לרשות כללית כמו רשות ההגבלים העסקיים יש עדיפות במצבים שבהם עדיין אין שוק מוגדר ונדרשת הגדרה שלו לצורכי רגולציה; נוסף על כך יש לה עדיפות כשאכיפה רגולטורית מראש (ex ante), האופיינית לרגולטורים סקטוריאליים, מובילה לעיוותים בביצועי השוק, לעצירת ההתפתחות של מוצרים חדשים ולכשלים בעלי השפעה כלכלית ניכרת; כמו כן, בשווקים שבהם לא נדרש פיקוח רגולטורי מתמשך וצמוד יש יתרון לרשות רגולטורית כללית; לבסוף, בשוק של מוצרים הנהנים מביקוש גבוה ועניין רב (products of interest), החשוף יותר למניפולציה אסטרטגית שאותה אי־אפשר לצפות ולמנוע באמצעות רגולציה סקטוריאלית מראש, יש עדיפות לרגולטור כללי כמו רשות הגבלים עסקיים".
פתרון נוסף המוצע על ידם לקושי המתעורר, הינו החלת כללי תיאום הדדיים על הרגולטורים (שם, בעמ' 252 ואילך). היינו: דרך ביניים שאינה מגדירה מראש לאיזו רשות רגולטורית תינתן סמכות ההכרעה, אלא מאמצת מנגנונים שיבטיחו תיאום במצבים של סמיכות רגולטורית, כגון: הטלת חובה על רשות רגולטורית המעוניינת ליזום רגולציה חדשה לבצע הערכה של ההשפעות הרגולטוריות לפני אישור הרגולציה המוצעת. המטרה של הערכת ההשפעות היא לוודא כי התועלת של הרגולציה המוצעת עולה על עלותה, וכי לחלופות אחרות לרגולציה המוצעת אין סיכויי הצלחה טובים יותר. זאת ניתן לבצע באמצעות החלפה של אנשי צוות בין רגולטורים (מינוי הדדי של נושא משרה מרשות רגולטורית אחת בגוף המנהל של רשות רגולטורית אחרת, בעלת סמיכות תפקודית); שיתוף מידע בין מוסדי בין גורמים ממשל שונים ועוד.