מיכל שיצר-גל, במאמרה: "תפקידו של חוק ההגבלים העסקיים במארג החוקים הכלכליים של מדינת ישראל", בתוך: "ניתוח משפטי וכלכלי של דיני ההגבלים העסקיים", כרך ראשון, עורכים: מיכל שיצר-גל ומנחם פרלמן, 31 (התשס"ח-2008, (להלן: שיצר-גל, תפקידו של חוק ההגבלים העסקיים), דנה בתחולת דיני ההגבלים העסקיים בשווקים מוסדרים, לרבות במצבים של התנגשות דינים, דהיינו: האם קיימת תחולה לדיני ההגבלים העסקיים במקום בו קיים חוק סקטוריאלי (ראו: עמ' 53-58). בהמשך היא דנה ביחסי הגומלין בין הרשויות במקום בו אין התנגשות בין חקיקה סקטוריאלית לדיני ההגבלים העסקיים, אולם יש לשקול שיקולי פגיעה בתחרות. היא מציינת כי מערכת היחסים בין הרשות הספציפית לרשות ההגבלים העסקיים מתגבשת וחלה בשתי רמות: הראשונה, בעת הקמת הרשות הספציפית וקביעת הכללים אשר בגדרם היא תפעל. בהתייחס לרמה זו מציינת המחברת כי כיום אין חובה לרשות המחוקקת לשמוע את עמדת הרשות להגבלים עסקיים (חובת התייעצות) בטרם יחוקק חוק הפוגע בתחרות; השנייה, בשלב האכיפה של החוק הספציפי.
ענייננו הוא ברמה השניה, שלב פרשנות ואכיפת הרישיונות. המחברת מביאה כדוגמא את שוק התקשורת ומציינת בהתייחס לכך כדלקמן (בעמ' 59):
"סוגיה סבוכה יותר עניינה מערכת היחסים בין רשויות האכיפה במקום שבו נדרשת רשות ההסדרה הספציפית להחליט החלטות המשפיעות באופן משמעותי על התחרות החופשית, אך אינן מהוות הפרה של חוק ההגבלים העסקיים. כך למשל נדרש משרד התקשורת להכריע אם יינתן זיכיון שיאפשר כניסתו של שחקן חדש לשוק הכבלים, והמפקח על משק החשמל נדרש להכריע אילו תעריפים תשלם חברת החשמל עבור חשמל שהיא רוכשת מיצרני חשמל פרטיים. שאלת הגוף המכריע ותהליך קבלת ההחלטות היא בעלת השפעה רבה על המשקל שיינתן לשיקולי תחרות...".
--- סוף עמוד 57 ---
בהמשך היא סוקרת את המודלים העיקריים המקובלים בעולם לקבלת החלטות במקרים שבהם להחלטה ישנה השפעה מהותית על מידת התחרות בשוק: במודל הראשון, נתונה הסדרת התחרות בשוק לרגולטור הספציפי, ואילו הרשות להגבלים עסקיים מתפקדת באופן פסיבי בלבד, במקרים בהם קיימת הפרה של הוראות דיני ההגבלים העסקיים. במודל השני, המקובל בשווקים רבים באיחוד האירופאי, הסדרת התחרות בשווקים נתונה לרשות להגבלים עסקיים. לשם כך הוקמו ברשות ההגבלים העסקיים יחידות משנה סקטוריאליות, בעלות מומחיות בשוק הספציפי שבו מדובר. בהתאם למודל השלישי, מודל הביניים, המקובל בשוק התקשורת באוסטרליה, מתקבלות החלטות המשפיעות על התחרות החופשית בשוק על ידי הרשות הסקטוריאלית והרשות להגבלים עסקיים במשותף, לאחר התייעצות ביניהן (שם, עמ' 59). המחברת עומדת על כך שהמשפט הישראלי אימץ את המודל הראשון, בהתאם לו נתונה הסמכות להכריע בהחלטות המשפיעות על מידת התחרות בשוק לרשות הסקטוריאלית בלבד; היינו: הסמכות הספציפית להסדיר את פעולתו של שוק מסויים גוברת על סמכותו הכללית של הממונה על הגבלים עסקיים לשמור על התחרות בו; דהיינו: הסמכות להחליט בענייני תחרות היא בידי הרשות הסקטוריאלית ולא בידי הרשות להגבלים עסקיים, למעט חובות התייעצות הקבועות בחקיקה (למשל חוק הריכוזיות) וכן חובות התייעצות בהתאם לכללי המשפט המנהלי, ביניהם הצורך להיוועץ ברשות מומחית מקבילה.