12.1 מעמדה של עמדת המאסדר בהליך המשפטי
עמדת המאסדר בעניין פרשנות הנחיותיו, או רישיון שנתן, היא בעלת משקל כמובן, אך אינה מחייבת ככזו את בית המשפט (על "חלוקת התפקידים" בין המאסדר לבית המשפט בכלל, ובתובענות ייצוגיות בפרט ראו: ראו: איילת הוכמן, אלון חספר ודן לרגמן, "מדברים על רגולציה: על המושג 'רגולציה' ומקומו במשפט הישראלי", בתוך: מסדירים רגולציה: משפט ומדיניות, 47, 82-79, (ישי בלנק, דוד לוי-פאור ורועי קרייטנר עורכים, 2016)).
ההלכה היא כי הסמכות לפירוש חקיקה היא לבית המשפט (עע"מ 2503/13 אליהו זהר נ' עיריית ירושלים (פורסם בנבו, 04.02.2015). וכך נאמר לעניין זה בבג"ץ 306/81 פלאטו שרון נ' ועדת הכנסת, פ"ד לה(4) 118 (1981, פסקה 2 לפסק דינו של כב' השופט, ימים כב' הנשיא מאיר שמגר):
"כל אחת מרשויות השלטון נדרשת, לעתים מזומנות, לפרשנותו של דבר חוק, כי הפעלתו של חוק חרות כרוכה תדירות - ולהלכה תמיד - בקביעת עמדה כלפי מהותו ותוכנו, אולם ההכרעה הפרשנית הסופית והמכרעת לגבי חוק, כתוקפו בכל עת נתונה, היא בידי בית המשפט".
והנשיא אהרן ברק הוסיף לעניין זה בבג"ץ 73/85 סיעת כך נ' יו"ר הכנסת, פ"ד לט(3) 141, 152 (1985, פסקה 11 לפסק דינו):
"במשטר דמוקרטי, המבוסס על הפרדת רשויות, הסמכות לפרש את כל דברי החקיקה - החל בחוקי-יסוד וכלה בתקנות ובצווים - היא סמכותו של בית המשפט... אכן, כל אורגן ממלכתי - ולענין זה גם כל פרט ופרט עוסק בפירוש החוק כדי לכוון את מהלכיו... אך במקום ששאלת הפירוש מתעוררת בבית המשפט, כוח הפירוש נתון בידיו, ופירושו שלו הוא המחייב את הצדדים, ואם הפירוש בא מפני בית המשפט העליון, הריהו מחייב את כלל הציבור (מכוח עקרון התקדים המחייב: סעיף 20(ב) לחוק-יסוד: השפיטה)".
וכן ברע"א 2453/13 אלעזר עמר נ' עיריית חדרה (פורסם בנבו, 2015, פסקה 35 לפסק דינו של כב' הנשיא אשר גרוניס):
"עמדת הרשות המינהלית בדבר פרשנות הדין היא בעלת משקל בהליך הפרשני. אולם, יש לזכור כי הפירוש שנתנה הרשות המינהלית לדין אינו מחייב את בית המשפט, שלו, כאמור, המילה האחרונה בסוגיות פרשניות"
על חשיבותה הפרשנית של עמדת הגורם המאסדר עמד בית משפט ברע"א 8014/09 דקלה חברה לביטוח בע"מ נ' חיים פרידמן (פורסם בנבו, 2011, להלן: עניין דקלה). באותו עניין טען התובע הייצוגי, שהיה מבוטח אצל הנתבעות – חברות ביטוח (המבקשות בבקשת רשות הערעור), כי הנתבעות חייבו אותו חיוב יתר במסגרת תשלומי פוליסת הביטוח ששילם להן. בבית המשפט המחוזי אושרה הבקשה לניהול תובענה ייצוגית. בית המשפט העליון קיבל את בקשת הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ודחה את התובענה הייצוגית מן הטעם כי המדובר בנסיבות בהן דרגת הפיקוח של הרגולטור על חברות הביטוח הייתה הדוקה ואינטנסיבית- הגבייה נעשתה