בית המשפט העליון איזכר את הילכת דקלה ובהסתמך על האמור בה בעניין משקל עמדת הגורם המאסדר קבע את הדברים הבאים (פסקאות 29-28 לפסק הדין):
"על חשיבותה הפרשנית של עמדת הגורם המאסדר עמד בית משפט זה ברע"א 8014/09 דקלה חברה לביטוח בע"מ נ' חיים פרידמן (21.4.2011). ...[בית המשפט קבע] כי הואיל והגבייה נעשתה תחת פיקוח הדוק של הגורם המאסדר – הוא המפקח על הביטוח – הרי שאין לקבל את התובענה הייצוגית נגד המבקשות. בדומה, במקרה שלפנינו, הגורם הרגולטורי הרלבנטי הוא משרד התקשורת, אשר אישר למשיבות לאורך השנים להמשיך בחיוב בו הן נוהגות בשיחות המתבצעות בחו"ל. המשיבות הציגו בכתביהן התכתבויות רבות עם משרד התקשורת, קובע הרישיון, המעידות על עמדתו המפורשת כי הן רשאיות לחייב בגין שירותי נדידה על-פי יחידת זמן אויר בת דקה שלמה. לעמדתו של משרד התקשורת מצאתי
--- סוף עמוד 64 ---
לייחס משקל בשאלת הפרשנות של הוראות הרישיון, ובפרט מכיוון שלמשרד התקשורת ישנה הסמכות לבצע תיקונים בהוראות אלה, וזו לא נוצלה לשם שינוי הדין המצוי. נוכח הפרשנות העולה מקריאה מלאה של הוראות הרישיונות, ותוך התחשבות בעמדת המאסדר העקבית לאורך השנים, אני סבור כי בית המשפט המחוזי קבע כדין כי המשיבות רשאיות לחייב שירותים הניתנים בחו"ל על-פי יחידות זמן בנות דקה אחת".
אף ברע"א 9778/16 שולמית זליגמן נ' הפניקס החברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 2018, להלן: עניין זליגמן) עסק בית המשפט העליון בשאלה מהו המשקל והמעמד שיש לייחס לעמדת עמדת המאסדר (הרגולטור) בפרשנות הנחיותיו (באותו מקרה נדונה פרשנות המפקח על הביטוח את החוזרים שהוציא). שאלה זו התעוררה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה כנגד חמש חברות ביטוח, ובמרכזה סוגיית חוקיות תשלום שגובות חברות הביטוח המשיבות, שגבייתו הוסדרה בשני חוזרים שהוציא המפקח על הביטוח. לנוכח מחלוקת הצדדים בדבר הפרשנות הראויה של החוזרים, אשר יש בה להשליך על חוקיות גביית התשלום, ובשל עמימות נורמטיבית, הורה בית המשפט המחוזי למפקח על הביטוח, להגיש עמדתו לגבי הפרשנות הראויה. עמדת המפקח תמכה בעמדת חברת הביטוח ואולם ביהמ"ש המחוזי קבע כי עמדתו של המפקח אינה בהכרח חד-משמעית וכי מכל מקום, על אף שיש לתת לעמדת המפקח משקל, הרי שמי שאמון בסופו של דבר על פרשנות החוזרים הוא בית המשפט. קביעה זו הובילה את בית המשפט המחוזי לאשר את התובענה הייצוגית.