בית המשפט העליון מפי כב' השופטת יעל וילנר, אליה הצטרפו כב' השופטים דוד מינץ ואורי שוהם, קיבל את הערעור וקבע כי ככלל, קיימת תמימות דעים לפיה ניתן לייחס משקל מסוים לעמדתה הפרשנית של הרשות המינהלית המיישמת את הוראות החוק, ואולם הדעות חלוקות לגבי כובד המשקל שיש לייחס לעמדה זו, כאשר יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו (פסקה 33). ככלל, כך נקבע, מקום בו קיימת עמימות פרשנית, ולשון דבר החקיקה מאפשרת פרשנויות שונות, עשויה הפרשנות של הרשות המינהלית- ככל שהיא אינה סותרת את לשון ההוראה- להכריע את הכף. כמו כן, ככל שההסדר הנורמטיבי עוסק בתחום הדורש מומחיות מקצועית והיכרות קרובה ומעמיקה עם יישום ההוראות בשטח, ייטה בית המשפט לאמץ את פרשנותה של הרשות המינהלית (שם, בפסקה 34).
לאחר שעמד על השיקולים הרלוונטיים והייחודיים שיש לשקול בעת קביעת מעמדה של עמדת המאסדר בפרשנות הנחיותיו (פסקה 37), ובין היתר היותו בעל מומחיות מיוחדת בתחומו, ניסיון רב בתחום וידע מקצועי מובהק, נימנה אף שיקול התומך בעמדה ביקורתית ביחס לפרשנותו של המאסדר: בית המשפט הוא האמון על פרשנות של הסדרים נורמטיביים ומשום כך, אין מקום "להאצלה" מוחלטת של מלאכת הפרשנות לגורם האמון על ניסוח ההנחיות הנדונות, וברור כי אין לקבל את עמדתו הפרשנית של המאסדר בבחינת "כזה ראה וקדש"; על בית המשפט לבחון את עמדתו הפרשנית של המאסדר ולוודא כי היא מצויה בגדרי מתחם הסבירות (פסקה 38):
"חוק תובענות ייצוגיות מאפשר הגשת תובענה ייצוגית במגוון תחומים הנתונים להסדרה מדינתית. משכך, ניתן לראות במכשיר התובענה הייצוגית כלי ביקורתי ופיקוחי מקום בו התגלה כשל הסדרתי. אמנם, אין המדובר בפיקוח ישיר על המאסדר, שכן סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע באופן מפורש כי לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית נגד המאסדר עצמו בטענה לכשל בפיקוח.....תפקידו
--- סוף עמוד 65 ---
הביקורתי של בית המשפט כלפי המאסדר מצדיק עמדה מסויגת יותר ופיקוחית ביחס לאימוץ עמדתו הפרשנית".
ובהמשך (פסקה 39):
"סקירת השיקולים הרלוונטיים לקביעת המשקל שיש ליתן לעמדת המאסדר בפרשנות הנחיותיו מובילה למסקנה כי לאימוץ עמדתו הפרשנית של המאסדר הצדקות משמעותיות ויתרונות ממשיים. לצד זאת, אל לו לבית המשפט לקבל את עמדת המאסדר באופן אוטומטי, וללא כל מנגנון ביקורתי".
אחר דברים אלה מגיע בית המשפט העליון למסקנה (שם בפסקה 40) כי:
"מקום בו התבקשה והתקבלה עמדתו של המאסדר בהליך אזרחי בנוגע לפרשנות שיש ליתן להנחיותיו, בשלב ראשון על בית המשפט לבחון האם עמדה זו מתיישבת עם לשון ההנחיות והאם הפרשנות שהציע המאסדר היא סבירה. זאת, בשים לב לכך שמתחם הסבירות ביחס לפעולותיו של המאסדר בתחום מומחיותו הוא, כאמור, רחב ביותר. אם מצא בית המשפט כי עמדתו של המאסדר סבירה ומתיישבת עם לשון הנחיותיו, ברירת המחדל תהיה לאמץ עמדה זו. סטייה מברירת המחדל האמורה, תתאפשר מקום בו ימצא בית המשפט כי קיימים טעמים כבדי משקל לדחיית עמדת המאסדר ואימוץ פרשנות חלופית תחתיה. כך למשל, מקום בו ישתכנע בית המשפט כי עמדת המאסדר נובעת משיקולים שאינם ענייניים או נגועה בניגוד עניינים, יהווה הדבר טעם כבד משקל לדחיית עמדת המאסדר. הצעה זו מאזנת, לטעמי, בין היתרונות המשמעותיים המגולמים באימוץ עמדת המאסדר ביחס לפרשנות הנחיותיו לבין תפקידיו הפרשניים והביקורתיים של בית המשפט".