"בעת הבחינה שתתבצע בעקבות הליך ה- RFI יילקח בחשבון השיקול של האחדה של האסדרה בין תחומי התקשורת השונים, זאת נוכח המגמה של שיווק שירותי תקשורת בחבילות הכוללות מספר שירותים מתחומים שונים, המפוקחים ע"י משרד התקשורת וע"י המועצה לכבלים ולוויין".
הנה כי כן, אף משרד התקשורת מודע לצורך ולחשיבות באחידות המונחים והפרשנות של המונחים ברישיונות המשיבות, לרבות איסור האפליה ובצורך לבחון את עמדתו מחדש נוכח עמדת מועצת הכבלים והלוויין. נוכח כלל האמור והמפורט לעיל, יש לבחור אפוא בפרשנות אחידה, לרישיונות המשיבות כולן, אשר תחול על כלל רישיונות המשיבות.
כיון שאימצתי את פרשנות מועצת הכבלים והלווין כי הפרשנות הראויה היא כי יש לאפשר הבחנת מחירים המעודדת תחרות, ודחיתי את פרשנות משרד התקשורת שלא הייתה מבוססת כנדרש, הרי שיש מקום לאמץ פרשנות דומה לגבי כלל רישיונות המשיבות.
זהו נימוק שני לכך שהמבקשים לא הצליחו לבסס אפשרות סבירה שהשאלות הנדונות יוכרעו לטובת הקבוצה.
13.2. עמדת הפסיקה בנוגע להפליית מחירים ותחרות
נימוק שלישי לדחיית הבקשה הינו עמדת בית המשפט לעניין הפליית מחירים התורמת לתחרות, כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין בבג"ץ 2030/12 אורי הדר עו"ד נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון משרד האוצר (פורסם בנבו, 2013,). בעניין הדר נדונה ונדחתה טענה כי הפלית מחירים מבססת טענת הפלייה כללית בניגוד לאיסור על הפלייה במתן שירות, הנכלל גם בחקיקה לעניין קופות הגמל. בעניין הדר נדונה חוקיות הפרקטיקה הקיימת בכל הנוגע לגבייתם של דמי ניהול על-ידי קופות הגמל, דמי ניהול המשתנים בין העמיתים בהן, על-פי שיקול דעתן של הקופות.
--- סוף עמוד 84 ---
העתירה הושתתה בעיקרה, על פרשנות העותר באשר להיקף תחולתו של סעיף 3 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005 הקובע כי:
"(א) חברה מנהלת תשמש נאמן על נכסי קופות הגמל שבניהולה, לטובת העמיתים. (ב) בניהול נכסי קופות הגמל, במתן שירות לעמיתיהן ובמילוי שאר תפקידיה לפי הוראות חוק זה, תפעל החברה המנהלת באמונה ובשקידה לטובת כל אחד מהעמיתים, לא תפלה בין הזכויות המוקנות לאותם עמיתים ולא תעדיף כל עניין וכל שיקול על פני טובתם".
העותר טען כי הסעיף כפשוטו, אוסר על כל הבחנה בין עמיתי הקופות, וחל ממילא גם על הפליה בדמי הניהול הנגבים מהם. העותר טען, כי בניגוד לכך, קופות הגמל אינן נוהגות שוויון בדמי הניהול הנגבים מן העמיתים, וכי תופעה זו באה לידי ביטוי בעיקר כאשר קופות הגמל פועלות ל"גיוס" קבוצות גדולות של עמיתים המצטרפות אליהן במסגרת הסדר בעל אופי קבוצתי (כדוגמת עובדים המיוצגים על-ידי ועדי עובדים גדולים). הוא הוסיף וטען כי דמי הניהול הנמוכים הנגבים מחלק מן העמיתים באים, כך ניתן להניח, על חשבונם של עמיתים אחרים, מתוך הנחה שהחברה המנהלת מבקשת בסופו של דבר להרוויח מפעילותה (פסקה 3 לפסק הדין). הסעדים שהתבקשו בעתירה כוונו לכך שהמשיב יורה לקופות להורות על גביית דמי ניהול שווים, וכן יורה להן לנהוג בשקיפות בעניין זה.