76. המוכרים אישרו בסעיף 8 לסיכומיהם קבלת המסמכים מרמ"י לפני חתימת ההסכם והעברתם לקונות.
77. עד המוכרים, פרופ' יוסף קשת, העיד בעמוד 27 משורה 26 שהוא "היה אחראי על הנושאים הטכניים כמו תיווך". מצופה מפרופ' למחשבים, שנעזר בעו"ד רוטלוי שהעידה בעמוד 28 בשורה 24 כי ניהלה המכירה בסיוע עו"ד קשת, כי מלכתחילה, יזמין המסמכים מרמ"י וילמד אותם היטב באמצעות העזרות במודד, או בשמאי שייעזר במודד, לגבי מצב הרישום אצל הבעלים ביחס למצב הבניה בפועל, בטרם העמידו המוכרים הממכר למכירה.
78. לחלופין, עמדה לפני המוכרים האפשרות, ככל שביכרו לוותר על עלויות המדידה, להזמין פקח מטעם רמ"י.
79. מצופה היה שדרישת המוכרים לתשלום תמורה תתבסס על שווי אמתי של הממכר בהתאם לזכויות הרשומות אצל הבעלים. המוכרים זכאים כמובן, לדרוש כל מחיר העולה על דעתם, אך זאת בכפוף לכך שניתן גילוי מלא של העובדות המהותיות.
80. מבדיקת המומחה מטעם בימ"ש עלה שהממכר נמכר על פי שווי שאינו מביא בחשבון אי ההתאמה בין הרישום אצל הבעלים לבין מצב הבניה בפועל, כאשר שווי אי ההתאמה אינו שולי, או זניח. המוכרים הקדישו חלק ניכר מסיכומיהם כדי לייחס למומחה מטעם בימ"ש מסקנה שונה מזו העולה בחוו"ד.
81. המומחה נחקר ארוכות ע"י המוכרים, אך בימ"ש לא מצא בחוו"ד טעות גלויה המחייבת להעדיף גרסת המוכרים על פני מסקנות המומחה מטעמו. על פי הפסיקה, בית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה שמינה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי [פורסם בנבו] 31.12.88, בר"מ 5171/07 מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון [פורסם בנבו] 31.12.07, א' גורן, סוגיות בסד"א 496 (מהדורה 11, 2013).
82. הטעות בבסיס טענת המוכרים בסיכומיהם היא שעל הבעלים כביכול להתעלם מבניה ממנה נהנה החוכר זמן רב, ככל שהחוכר מודיע כי בכוונתו להרוס הבניה. הקונות היו רשאיות בצדק להניח כי רמ"י תגלה דבר הבניה החורגת, לפני ההריסה, לרבות עקב העובדה שלצורך הריסה יש לקבל היתר הריסה.
83. בנוסף, מרגע שהבעלים מגלה שחוזה החכירה הופר הוא זכאי להביא הסכם החכירה לסיומו.
84. מכאן שהשווי בסך של כשלושה מיליון ₪ וחצי שנקבע כסכום התמורה (3.45 מיליון) לא הביא בחשבון עלות ההתאמה בסך כשלוש מאות אלף ₪ שאין חולק כי שולמו לאחר הגשת תביעת הקונות לצורך ביצוע ההתאמה.
85. אילו המומחה היה קובע כי שווי התמורה נמוך משוויו האמתי של הממכר בכשלוש מאות אלף ₪, דהיינו, עלות ההתאמה, ניתן היה להניח שהתמורה הביאה בחשבון עלות ההתאמה, אך לא כך קבע המומחה.