13. המבקש 2 אף טוען כי קיימות ראיות למכביר המצביעות על כך שהתביעה התיישנה עוד בשנת 2013 וזאת מקום בו המשיב מודה בעצמו בשלל תצהירים ועדויות כי עילת התביעה קמה לו עוד בשנת 2001, ומכל מקום הוא היה מודע לכך העובדות לכל המאוחר בשנים 2006–2007
(ר' בהרחבה פרק ד לתגובה, סעיפים 39–56).
14. המבקש 2 בדעה כי יש מקום לסלק את התובענה בהעדר עילה אף ביחס לסעד של מתן חשבונות שנתבקש. לשיטתו הצדדים התקשרו במערכת הסכמית אשר אינה מקימה, לכשעצמה, מערכת יחסית של שותפות, וממילא ההסכם שנחתם ביניהם ביום 22.9.00 אינו תקף שעה שחתמו על מסמך ההבנות המאוחר (ר' בהרחבה פרק ג לתגובה, סעיפים 32–38).
--- סוף עמוד 5 ---
15. ברקע הדברים, החלטת בית המשפט מיום 5.3.17 בבקשה מס' 1, במסגרתה נתבקש בית המשפט לפטור את המשיב מתשלום אגרה. כבר במסגרת הדיון באותה בקשה העלו המבקשים בין היתר את טענת ההתיישנות. באותה החלטה באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להכריע בטענת זו (או בטענת השיהוי), במסגרת הבקשה לפטור מתשלום אגרה. כך בסעיף 32 להחלטה נקבע, בין היתר, כי:
...אין להבין מהחלטה זו כי טענות המשיבים בדבר התיישנות התובענה הינן נטולות ממש או כי דינן להידחות לגופן. משמעות ההחלטה דנן הינה, כי במסגרת הבקשה לפטור מאגרה לא מצאתי לנכון להכריע בטענת הסף של התיישנות. פתוחה כמובן למשיבים הדרך להגיש בקשה סדורה נתמכת בתצהיר (על פי שיקול דעתם) לדחיית התובענה מפאת התיישנות.
16. ביום 25.2.19 התקיים דיון בבקשות. הצדדים הגיעו לכלל הסכמה כי פרוטוקול הדיון בבקשה לפטור מאגרה מיום 12.7.16 יהווה חלק בלתי נפרד מהדיון בבקשות דנן מס' 11 ו־47.
המבקש נחקר על ידי ב"כ המשיב (ר' בהרחבה עמודים 2–16 לפרוטוקול), לאחריו נחקר המשיב
(ר' בהרחבה עמודים 17–46 לפרוטוקול). ביום 28.5.19 התקיימה ישיבה במסגרתה סיכמו הצדדים טיעוניהם על־פה. הפרוטוקול המתומלל הוטמע לתיק בית המשפט אך ביום 25.7.19.
17. התנצלותי על העיכוב במתן ההחלטה.
18. תחילה תידון טענת ההתיישנות, ולאחריה ידון בית המשפט ביתר טענות המבקשים.
הכרעה בטענת ההתיישנות כטענת סף
19. המשיב טען בין היתר כמפורט מעלה, כי הדיון בטענות ההתיישנות כרוך בבירור עובדתי מורכב ולכן אין מקום להכריע בהן כטענת סף (ר' סעיף 6 לעיל).
20. בע"א 2919/07 הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל (פורסם בנבו, 19.9.10) נפסק ברורות בעניין זה, באורח המתאים כאן, בין היתר, כי: