122. דין טענת המשיב להידחות. גם בהנחה שתביעה זו עניינה "עוולה בנזיקין", הרי שמרוץ ההתיישנות מתחיל עם גילוי הנזק במגבלה של עשר שנים ממועד התרחשותו של הנזק. הנזק הנטען, לאמור אי־תשלום העמלה, אירע כבר בשנת 2001, כך שבכל מקרה חלה התיישנות בענייננו, לכל המאוחר בשנת 2011. לא למותר לציין כי המשיב נדרש להראות שהוא נקט בכל האמצעים הסבירים כדי לעמוד על טיב הנזק שהוא טוען לגילויו המאוחר, ואם לא עשה כן מרוץ ההתיישנות יחל מן המועד שבו העובדות בעניין הנזק היו בידיעתו בכוח – מרץ 2001, כמפורט בהרחבה מעלה (ר' גם סיכומי ב"כ המבקש בעמוד 62 לפרוטוקול, שורות 26–32; עמוד 63, שורות 1–23).
סעיף 9 לחוק
123. למיטב הבדיקה, סעיף–חריג זה לא נטען בכתב התביעה כמקים למשיב הגנה מפני טענת התיישנות. לטענת המשיב תביעתו של המבקש 2 כנגדו משנת 2009 מהווה הודאה בזכות כאמור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות (ר' נספח 19 לכתב התביעה; סעיף 106 לתגובת המשיב; סיכומי ב"כ המשיב בעמוד 98 לפרוטוקול, שורות 11–23).
124. בתביעת המבקש 2 כנגד המשיב במסגרת ת"א 1536/09, נטען בין היתר כי התובענה עניינה "תשלום חלקו של התובע בגובה מחצית העמלה שהתקבלה אצל הנתבע". נטען כי הצדדים הסכימו ביום 22.9.00 "כי כל הסכומים שהתקבלו ו/או יתקבלו אצל מי מהם כעמלה בגין פועלם בעסקה למכירת החזקותיו של מר מיכאל צ'רנוי בחברת הסלולר הבולגרית... יחולקו ביניהם (בחלקים שווים) מיד עם קבלתם" (סעיפים 1–2). בסעיף 4 לכתב התביעה נאמר כי ניתן על ידי בית המשפט פסק דין בתביעה השטרית, לפיו הנתבע (המשיב כאן) אינו צריך להשיב את ההלוואות שהועמדו לטובתו וזאת "לאור העובדה כי בית המשפט הנכבד קיבל את גרסתו של הנתבע כי סכומים אלה ניתנו לו כמקדמה על חשבון עמלה שהוא כאמור זכאי לקבל בגין מכירת החזקותיו של צ'רנוי בחברת מובילטל". כן צוין בכתב התביעה כי חברת אלומיניום החזקות חולקת על פסק הדין והגישה ביום 25.2.09 הודעת ערעור ביחס לפסק הדין שניתן כנגדה (שם, 23). לשיטת המבקש 2, בשים לב לקביעות פסק הדין הוא זכאי לקבל מהנתבע את הסכומים הנתבעים (ר' גם סיכומי ב"כ המשיב בעמוד 96, שורות 1–32).
125. ב"כ המבקש 2 טענה בסיכומיה, בין היתר, כי "מכוח אותו פסק דין שגוי קמה אותה עילת תביעה נטענת... כמובן שאם תוצאות פסה"ד יתהפכו עילת התביעה לא תעמוד לנו כי היא תוצר של אותו פסק דין" (ר' עמוד 99, שורות 30–32; עמוד 100, שורות 1–11).