26. ההליך שהתנהל בבית המשפט קמא לא כלל אפוא בירור עובדתי מלא. הבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים לא הוכרעה, לא הוגשו תצהירים ולא נחקרו עדים, ולטענת המערערת יש בידיה ראיות רלוונטיות אשר טרם הוגשו. למרות זאת, בית המשפט נדרש בפסק דינו למספר סוגיות עובדתיות, ולמעשה דחה חלק מטענותיה של התובעת-המערערת. כך, נקבע בפסק הדין כי המשיב לא הטעה את המערערת משום ש"במועד בו נטען כי ניתן מצג שווא – הסכם 2002 לא היה בתוקף", שכן התנאים המתלים שנקבעו בו לא התקיימו (פסקאות 55-51 לפסק הדין). בית המשפט הוסיף מספר הערות, ואחת מהן היא כי בניגוד לטענתה של המערערת, "עולה כי [היא] לא החזיקה במניות רויה משנת 2000" (פסקה 59), וצויין כי יש בכך כדי לתמוך במסקנה של דחיית התביעה על הסף.
קשה לקבל מצב שבו תביעה נדחית על הסף על יסוד קביעות עובדתיות, למרות שלא התנהל בירור עובדתי. כאמור, דרך המלך לדחיית תביעה על הסף היא על יסוד הגרסה העובדתית של התובע. ככל שיש צורך בבירור עובדתי מצומצם, בית המשפט רשאי לתחום את היקפו למעין "משפט זוטא" או פיצול הדיון לשלבים, לצורך בירור העובדות הצריכות להכרעה בבקשה לדחייה על הסף. במקרה הנוכחי אמנם הצטברו בידי בית המשפט קמא הראיות שצורפו לכתבי הטענות, אך קשה לומר כי הדיון העובדתי מוצה. בפיה של המערערת טענות עובדתיות שונות, שלא קיבלו ביטוי בפסק דינו של בית המשפט קמא, כגון בעניין התקיימות התנאים המתלים בחוזה עם הקיבוץ או ביחס לטענה כי יש לה זכויות במניות רויה (בין היתר, ראו פסקה 19 לסיכומים). בנסיבות אלה, אני סבור כי הבירור העובדתי כפי שנערך אינו מספק לצורך דחיית התביעה על הסף תוך הכרעה בשאלות השנויות במחלוקת עובדתית. למותר לציין כי שלב הערעור אינו מתאים להשלמת הבירור העובדתי, ואינני מביע דעה לגופן של המחלוקות העובדתיות בין הצדדים.
27. כאמור, לצורך דחיה על הסף יש לדון בשאלה האם הגרסה העובדתית המובאת בכתב התביעה עשויה להקים עילת תביעה לגבי הפרויקט בגליל-ים, על אף התחייבויותיה של המערערת בכתב הוויתור. מבלי שאדרש לחזור ולפרט את העובדות הנטענות, אני סבור כי גרסתה של המערערת אכן מקימה עילה החורגת מגדרי כתב הוויתור (אך ראו להלן הערה לעניין ביטול ההסכם). על פי גרסה זו, המשיב הטעה את המערערת ביודעין, בכך שאמר לה שהפרויקט בוטל. כזכור, ממכתב הקיבוץ עולה כי חודשים ספורים קודם המשיב שילם מקדמה בסך מיליון דולר כדי לקדם את הפרויקט. עוד על פי גרסתה של המערערת, היתה לה זכות ל-21.5% מרווחי הפרויקט, שהיקפו הכלכלי עצום, ולטענתה, רק משום שנתנה אמון בדבריו של המשיב, הפרויקט לא נכלל בהסדר הפשרה (בין היתר ראו פסקאות 5 ו-66-65 לכתב התביעה). על יסוד המסקנות שאליהן הגעתי לעיל, הרי שאם תתקבל גרסתה של המערערת, ככתבה וכלשונה, יהיה בכך כדי לפרוץ את גדרותיו של כתב הוויתור.