הדגש החשוב לצורך הליכה במסלול זה, הוא הכלל שלפיו הדיון באפשרות של דחיה על הסף צריך להתבסס על גרסתו העובדתית של התובע. ההלכה לעניין סילוק על הסף היא כי "לצורך בירור טענות של סילוק תביעה על הסף – יש להניח כי העובדות הנטענות בתביעה הן עובדות מוכחות ואינן נתונות כשלעצמן במחלוקת. שלב ההכרעה בטענת הסף הדיונית אינו מאפשר ואינו מצריך הכרעה במחלוקות עובדתיות שעניינן אמור להתברר במשפט גופו" (ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ"ד סב(4) 525, 549-548 (2008); ע"א 2266/10 כהן נ' נ.ז. השיק בע"מ [פורסם בנבו] (9.12.2010)). כך, לדוגמה, נקבע בעבר (בדעת רוב) כי למרות שהוצג כתב ויתור אשר הופך את סיכויי התביעה ל"קלושים למדיי", עדיין התביעה תידון לגופה ולא תימחק על הסף (ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג(3) 124 (1989); לביקורת על פסק הדין ראו בספרו של יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 411-409 (2015); וכן רע"א 8862/08 צין טורס חדשה נ' אהרוני [פורסם בנבו] (1.12.2008); רמז לגישה מרוככת יותר ניתן למצוא בע"א 134/77 גניסלב נ' אקמן, פ"ד לב(1) 748, 753 (1978), שם נקבע כי נוכח כתב הויתור ונסיבות המקרה, התביעה נדונה מראש לכשלון).
לפיכך, בית המשפט קמא היה רשאי לדחות את התביעה מכוח כתב הוויתור, אילו לאחר דיון ראייתי היתה מתגבשת המסקנה כי המערערת לא הוכיחה את טענת ההטעיה באופן שמאפשר להתגבר על כתב הוויתור. דחיה על הסף, לעומת זאת, מותנית בכך שגם לפי גרסתה העובדתית של המערערת לא קמה עילה שמאפשרת לה לעקוף את כתב הוויתור.
25. כאן עלינו לפרט מעט על אודות ההליך בבית המשפט קמא. התביעה הוגשה בתחילת שנת 2016, וחלפו שנתיים וחצי עד למתן פסק הדין. בתוך פרק זמן זה הוגשו כתב תביעה, כתב הגנה, וכתב תשובה שבגדרו התייחסה המערערת גם לתחולתו של כתב הוויתור וצירפה ראיות (אך לטענתה יש בידה ראיות נוספות). לקראת סיום ההליכים המקדמיים, המשיבים ביקשו לפצל את הדיון לשני שלבים, "כך שבשלב הראשון תדון שאלת תחולתו של כתב הוויתור [...], אשר אינה מצריכה בירור עובדתי מורכב, ואילו בשלב השני, ככל שיהיה בכך צורך, יידונו השאלות הנוספות המתעוררות בתביעה". בהחלטה מיום 13.6.2017, קבע בית המשפט קמא כי אין תועלת בפיצול הדיון, שכן ממילא יהיה צורך לדון בשאלה אם המשיב הטעה את המערערת. בתחילת שנת 2018 התמקד ההליך בשני אפיקים מקבילים: מצד אחד, המערערת הגישה בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים. מצד שני, לאחר שביום 11.2.2018 ניתן פסק הדין שבו תביעת לוגי נדחתה על הסף, המשיבים הגישו בקשה לדחות על הסף גם את התביעה הנוכחית. בנוסף, המשיבים טענו כי יש להשהות את הליכי הגילוי עד לאחר ההכרעה בבקשה לדחיית התביעה על הסף. בהחלטה מיום 19.3.2018, קבע בית המשפט קמא כי שתי הבקשות יידונו באותו מועד. הדיון התקיים ביום 22.4.2018, וביום 27.8.2018 ניתן פסק הדין בו נדחתה התביעה הנוכחית על הסף.