עילות התביעה בשני המקרים הן שונות. טענת הסף של המשיב בשני המקרים היא דומה, בכך שביקש להדוף את שתי התביעות באמצעות כתב הוויתור, אך תשובתה של המערערת לטענת הסף היא שונה בכל אחת מן התביעות. בעניין לוגי המערערת העלתה טענות שונות לצמצום היקפו של כתב הוויתור כך שלא יחסום את דרכה לתביעת קיפוח כבעלת מניות בחברת לוגי. בענייננו, הטענה היא להטעיה אקטיבית של המשיב, שהציג בפני המערערת מצג שווא בעניין הפרויקט בגליל-ים. אינני משוכנע כי טענה זו היתה יכולה להיות רלוונטית במסגרת ההליך בעניין לוגי, וגם אם יש לה רלוונטיות, אינני סבור כי המערערת היתה אמורה להעלות אותה באותה הזדמנות.
אציין כי בפסק הדין בעניין לוגי נאמר (בפסקה 15) כי כתב הוויתור "מציב בפני התובעת רף של קושי לא מבוטל לשכנע את בית המשפט שחרף נוסחו הרחב, הכולל כמעט כל תסריט אפשרי, יש עדיין מקום לדון בטענות התובעת בדבר הסתרת מידע מהותי שהועלם ממנה בעת שחתמה על כתב הוויתור". קביעה זו בדין יסודה. ועדיין, אין בה כדי להקים השתק פלוגתא ביחס לטענת ההטעיה בתביעה הנוכחית. העובדה שטענות מסויימות של המערערת נגד תוקפו והיקפו של כתב הוויתור נדחו, אינה מקנה לו חסינות נצחית מפני טענות נוספות בהקשרים עובדתיים אחרים. לגבי טענת ההטעיה לגופה לא נוצר אפוא מעשה בית דין, אך לא מותר לציין כי קביעות עובדתיות שנקבעו בעניין לוגי (כגון הקביעה שהמערערת הבינה את כתב הוויתור וחתמה עליו לאחר היוועצות באנשי מקצוע), אכן עשויות להקשות על המערערת בהליך הנוכחי.
11. מסקנה: פסק הדין בעניין לוגי אינו מקים השתק פלוגתא שמצדיק לדחות את התביעה על הסף. טענת ההטעיה שנטענה בתביעה הנוכחית לא הוכרעה בהליך קודם, והמערערת לא נדרשה להעלות אותה שם.
ביטול כתב ויתור מחמת פגם בכריתה
12. אין ספק שבדרכה של המערערת ניצב מכשול משמעותי: היא התחייבה לא ליזום כלפי המשיבים הליך שעילתו נולדה או התגבשה טרם מועד כתב הוויתור, בין שעילת התביעה היתה ידועה ובין שלא. אכן, כפי שציין בית המשפט קמא, מדובר בכתב ויתור רחב ביותר, אך חשוב להקפיד על ההבחנה בין שלבי הדיון השונים: (א) סילוק על הסף מכוח כתב הוויתור; (ב) בירור עובדתי ומשפטי לגבי תחולתו של כתב הוויתור על טענת ההטעיה מושא דיוננו; (ג) בירור עילת התביעה המהותית לגופה.
מבחינת תוקפו המשפטי של כתב הוויתור, יש לזכור כי הוא שואב את כוחו הנורמטיבי מהסכמת הצדדים, דהיינו מכוח דיני חוזים. נקודת המוצא היא אפוא כי כתב הוויתור הוא ככל חוזה אחר, אשר ניתן להעלות כלפיו טענות חוזיות, לרבות טענה לפגם בכריתה (לפי פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; להלן: חוק החוזים). בהמשך נידרש למאפייניו של כתב הוויתור הקונקרטי שעומד לדיון כיום, ובשלב זה הדברים אמורים לגבי כתבי ויתור באופן כללי.