ואולם, האם ניתן לייחס לתאגיד את ידיעתם של נושאי המשרה בו לצורך מניין תקופת ההתיישנות של תביעה המכוונת נגד אותם נושאי משרה? בשאלה זו עסקה הלכת מרכז הארגזים, אליה אדרש כעת.
הלכת מרכז הארגזים – השעיית מרוץ ההתיישנות של תביעה נגד נושאי משרה בהליך פירוק
13. בעניין מרכז הארגזים נדונה בקשתה של מפרקת לתבוע נושא משרה בחברה בגין עילה אשר נוצרה למעלה משבע שנים לפני הגשת התביעה. נקבע שם כי אין לייחס לתאגיד את ידיעת נושאי המשרה הנתבעים לצורך תחילת מרוץ ההתיישנות של התביעה נגדם (ראו גם: צפורה כהן פירוק חברות כרך ב' 998-996 (מהדורה שניה, 2016)). על כך כתב כב' השופט צ' טל:
" 'מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ' (משלי כח, יג) ולכן לא ייתכן שידיעתו וכיסויו של החוטא על מעשיו תיחשב ל'גילוי' שממנו ואילך תימנה תקופת ההתיישנות. [...] לכך יש להוסיף, שיחסי מנהל כלפי החברה שלו הם יחסי נאמנות, וביחסים כאלה אין חלה התיישנות כל עוד לא נתגלתה הפרת האמון מצד הנאמן [...] 'ידיעת' המנהלים החוטאים אינה ידיעה שממנה תחל תקופת ההתיישנות" (שם, בעמוד 212; ההדגשות הוספו, י.ו.).
14. עוד אעיר כי כב' השופט י' טירקל, אשר סבר בדעת מיעוט כי סעיף 374 לפקודת החברות מקים עילת תביעה חדשה בפירוק, ומשכך ממילא לא יכולה להתיישן קודם לפירוק, ציין כי אף גישה הרואה בסעיף האמור כמכשיר דיוני-גרידא אינה צריכה להוביל למסקנה כי יש לייחס לתאגיד את ידיעת נושאי המשרה הנתבעים. בשל חשיבות הדברים לענייננו, אביאם כלשונם:
"אולם, אפילו לא נראה בסעיף 374 לפקודת החברות מקור לעילה חדשה אלא מקור לסמכות נוספת או לסעד נוסף בידי הכונס הרשמי, המפרק, נושה או משתתף, הרי שיש לפרש את הסעיף כאילו הוא דוחה את השימוש בסעד שיצר כך שהתקופה שבה זכאים הללו להשתמש בסעד זה מתחילה ביום שבו נודעה להם העילה. שאם לא תאמר כן, הרי שאתה מקהה את שיניו של הסעיף, כך שלא ניתן יהיה לעשות בו שימוש לגבי מעשים פסולים שגילו הכונס הרשמי, המפרק, נושה או משתתף, אחרי שחלפו שבע שנים, או יותר, מזמן שנעשו. תוצאה זאת המגבילה את השימוש בסעד רק למעשים שנעשו בתקופת שבע השנים שקדמה לגילויים, אינה מתקבלת על הדעת. [...] נשאלת השאלה אם מטעמים של מדיניות משפטית, ראוי לייחס לתאגיד את ידיעתם של נושאי משרה בו, שעשו מעשים פסולים על-מנת להיטיב עם עצמם, תוך פגיעה בתאגיד. לדעתי, חייבת התשובה לכך להיות שלילית. תורת האורגנים באה לשרת יעדים חברתיים מסוימים. אין היא באה להגן על נושא משרה שסרח על-ידי יצירת מצב שבו נשללת מן החברה, או מן המפרק, האפשרות לתבוע אותו בגין מעלליו. [...] משעת מינויו של המפרק יש לראות אותו – לצורך התובענה לפי סעיף 374 לפקודת החברות – כמין 'קטן שנולד', החף מכל ידיעה, אמיתית או קונסטרוקטיבית, בדבר מעשיהם של נושאי משרה שסרחו" (שם, בעמודים 211-209; ההדגשה הוספה, י.ו.).