מר אלפיה עשה שימוש בזכות הווטו והביא לדחיית הצעת גל-און בדירקטוריון
40. טעם משמעותי נוסף בשלו אין תוקף להחלטת הדירקטוריון היא לאור השימוש שעשה מר אלפיה בזכות הווטו של המשקיעים בהתנגדות להצעה זו. המשיבים טענו כי השימוש של מר אלפיה בזכות הווטו נעשה שלא כדין מאחר שמר אלפיה ידע שהחברה עומדת על סף חדלות פירעון. למרות זאת הוא לא תמך בהצעת ההשקעה שהייתה לשיטתם ההצעה התקפה היחידה שעמדה לדיון באותו מועד.
לטעמי, לא ניתן לקבוע בשלב זה כי הסיכוי להוכחתה של טענה זו הוא גבוה. בניגוד לטענת המשיבים, הרי לגישת המבקשים עמדה על הפרק ביום 21.8.2019 גם הצעת מזור, שהייתה הצעה תקפה שניתן היה לקבלה. מעבר לכך, מר אלפיה העיד כי הוא לא חשש שכתוצאה מהפעלת זכות הווטו על-ידיו לא יוזרמו כספים לחברה והיא תקרוס (עמ' 210 לפרוטוקול, ש' 17-20).
סיכום ביניים – נכון לשלב זה ניתן לקבוע כי המבקשים הוכיחו סיכוי לכאורה לטענתם לפיה הצעת גל-און לא התקבלה כדין בדירקטוריון החברה. זאת הן מאחר שמר גל-און לא היה רשאי להשתתף ולהצביע בעד הצעתו בדירקטוריון החברה לאור העניין האישי שהיה לו באישורה, והן לאור הפעלתה כדין של זכות הווטו של המשקיעים כנגד הצעת גל-און.
אישור האסיפה הכללית להצעת גל-און
41. המבקשים העלו כזכור מספר טענות ביחס לאישור האסיפה הכללית את הצעת גל-און.
אני סבורה כי המבקשים הוכיחו סיכוי לכאורה לטענתם לפיה אין די באישור האסיפה הכללית כדי לרפא את הפגם שנפל באישור הדירקטוריון. כפי שהובהר לעיל, בהתאם לב' 272 חוק החברות, העסקה נושא הצעת גל-און הייתה צריכה לקבל הן אישור של הדירקטוריון והן אישור של האסיפה הכללית. כאמור לעיל, יש סיכוי סביר שתתקבל טענת המבקשים לפיה אישור הדירקטוריון לא ניתן כדין, הן מאחר שהשתתף בו מי שמצוי בניגוד עניינים, והן מאחר שנציג בעלי-מניות המיעוט, המשקיעים, הפעיל את זכות הווטו שלו נגד ההצעה.
משכך, על-פני הדברים, אין די באישור האסיפה הכללית, אף בהנחה שהוא התקבל כדין – בהעדר אישור כדין של הדירקטוריון, שמהווה תנאי לתוקפה של ההחלטה. לכן, אין מקום לבחינה מעמיקה של טענות הצדדים ביחס לתוקפו של אישור האסיפה הכללית בשלב זה של הדיון.
בכלל זה אין מקום לקבוע מסמרות ביחס לשאלה האם ובאילו נסיבות יכולה האסיפה הכללית להתגבר על כך שהדירקטוריון לא אישר הצעה מסוימת. אין לקבוע מסמרות גם בשאלה מה דינה של זכות וטו שיש למיעוט בדירקטוריון, ביחס לאפשרות של האסיפה הכללית להתגבר – ברוב של בעלי המניות המשתתפים בה – על התנגדות המיעוט בדירקטוריון. די בכך שניתן לקבוע כי הסיכוי שטענות המבקשים יתקבלו בהקשר זה איננו סיכוי מבוטל, וכי השאלות והתהיות שהם מעלים הן משמעותיות וראויות לבירור.