42. יוער בשולי הדברים כי לחלק מטענות המבקשים ישנו משקל נמוך יותר, וסיכוי מצומצם לכך שהן יתקבלו על-ידי בית-המשפט במסגרת הדיון בתביעה לגופה. המבקשים העלו טענות ביחס לאופן זימונה של האסיפה הכללית. אולם בהתאם לסעיף 91(ב) לחוק החברות, מאחר שהמבקשים היו נוכחים באסיפה הכללית, הם אינם יכולים להעלות טענות כנגד ההחלטות שהתקבלו בה בקשר עם פגם הקשור למועד בו היא כונסה. עוד יובהר כי בניגוד לטענת המבקשים, לצורך אישור הצעת גל-און על-ידי האסיפה הכללית, לא נדרש רוב מקרב בעלי מניות המיעוט שיתמוך בה. זאת מאחר שהחברה דנן היא חברה פרטית (שאינה חברת אגרות חוב), ומשום כך החובה לקבל אישור של הרוב מקרב המיעוט אינה חלה לגביה. יחד עם זאת, מובן כי מוסיפה לחול על מר גל-און בהצבעה האמורה חובת ההגינות.
האם הוכח שמר גל-און הזרים כספים לחברה וכי יש לו יכולת כלכלית לעשות כן?
43. מחלוקת עובדתית נוספת שהתגלעה בין הצדדים נוגעת לשאלה האם הוכח שמר גל-און אכן הזרים לחברה את הכספים שהוא התחייב להעביר לה בהצעתו. הצדדים התייחסו גם לשאלת נפקותה של הזרמה כזו – ככל שהיא הוכחה, ולשאלה האם יש לגל-און אמצעים לעמוד בהצעתו.
לטענת המבקשים מר גל-און לא הזרים לחברה כספים בהתאם להצעתו ולכן הוא הפר את התחייבותו מכוחה. המבקשים אף הטילו ספק ביכולתו של מר גל-און לעמוד בהצעתו ובשאלה האם יש ברשותו מקורות כספיים שיאפשרו לו לעמוד בה. המשיבים טענו מנגד כי אין למבקשים זכות לחקור את מקורותיו הכספיים של גל-און, מה עוד שהם לא העלו דרישה דומה ביחס להצעת מזור. עוד טענו המשיבים כי מר גל-און אכן פעל בהתאם להצעתו, והזרים לחברה את הכספים שהיה עליו להזרים אליה. משכך – קבלת ההצעה שלו מהווה מעשה עשוי, ואף מטעם זה יש לדחות את הבקשה.
44. לטעמי, הנושא העיקרי שיש להכריע בו בהקשר זה נוגע לטענת המשיבים לפיה קבלת הצעת גל-און היא "מעשה עשוי". אני סבורה כי המשיבים לא הוכיחו את עמדתם בהקשר זה באופן שדי בו כדי להצדיק את דחיית הבקשה.
כזכור, המשיבים לא תמכו את תשובותיהם בתצהיר. לכן, לא ניתן לקבוע כי הם הוכיחו את גרסתם לפיה גל-און עמד בתנאי ההצעה והזרים לחברה את כל הכספים שהיה עליו להזרים לה מכוחה. כן לא הוכח – ביחס לכספים שהוזרמו, איזה שימוש נעשה בהם. המשיבים הפנו בהקשר זה לנספחים שצורפו לסיכומי החברה. אולם כידוע, מסמכים שצורפו ללא תצהיר התומך בהם, מהווים עדות שמיעה שאין לה תוקף ראייתי. למעלה מן הצורך יוער כי ספק אם היה מקום לקבל מסמכים כאלה בשלב בו הם צורפו, לאור האיחור בהגשתם (ר' רע"א 4721/16 מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ' מפלסי הצפון בע"מ (20.06.2016).