בהעדר הסכם בכתב מתווך במקרקעין לא זכאי לדמי תיווך גם אם היה הגורם היעיל לקידום העסקה

מתווך בעסקה למכירת מקרקעין דרש לקבל דמי תיווך מהמוכרת, למרות שלא נחתם ביניהם הסכם תיווך.
בית המשפט קבע, כי לא נכרת בין המוכרת לבין המתווך הסכם תיווך, ולכן המתווך לא זכאי לדמי תיווך גם אם היה הגורם היעיל בקידום העסקה. ככלל, כאשר גורם מתווך היה הגורם היעיל בקידומה של העסקה, הוא יכול לטעון לתמורה המגיעה לו בגין עמלו, גם אם לא עלה בידו להציג הסכם ברור ומפורט המסדיר את זכאותו לתמורה. אולם, חוק המתווכים במקרקעין קובע, כי תנאי לחיוב בדמי תיווך הוא בקיומו של חוזה כתוב, המסדיר שורה של פרטים, שאף הם נקבעו והוגדרו בחוק. דרישות אלה נועדו כדי להגביר את הוודאות בתחום זה תיווך המקרקעין. אמנם, לעיתים ניתן יהיה לבצע השלמת פרטים מאוחר יותר, אך תכליותיו הצרכניות של החוק מאפשרות השלמת פרטים רק במצבים שבהם הפרטים החסרים בכתב לא היו כרוכים בחוסר ודאות. לגישה זו משנה צידוק כאשר הצדדים לעסקה הם גורמים עסקיים מתוחכמים ובעלי ניסיון, כבמקרה זה. כאן, המתווך קיבל דמי תיווך מרוכשת המקרקעין ודרש מראש דמי תיווך גם מהמוכרת אך היא לא הגיבה לדרישות. לא נכרת הסכם סדור בין המתווך לבין המוכרת, ואף לא הוסדרו פרטי התקשרות מראש אשר מתוכם ניתן לבצע השלמות בעל פה. לפיכך, המתווך לא זכאי לדמי תיווך מן המוכרת.