שני שותפים עסקיים סיכמו ביניהם שהאחד מעביר לשני דירת מגורים שלו ללא תמורה, למרות שבהסכם המכר נרשם ששולמה תמורה ותשולם תמורה נוספת, כדי שהשני ישתמש בדירה כבטוחה לקבלת הלוואה לצורך מיזם משותף של שניהם ולאחר שההלוואה תוחזר לבנק המממן, גם הדירה תוחזר לבעלים המקורי. בפועל הבעלים המקורי המשיך להשתמש בדירה כאילו היא שלו. בהמשך, השותף השני נכנס לקשיים כלכליים, ואחד הנושים שלו רשם עיקול על הזכויות בדירה.
בית המשפט קבע, כי הבעלים המקורי זכאי להשבת הזכויות בדירה, על אף העיקול שהוטל על ידי הנושה. החוק קובע כי, חוזה שנכרת למראית עין - בטל. אולם, קיים הבדל בין מצב בו מאחורי החוזה הפיקטיבי קיים חוזה נסתר, שהצדדים מתכוונים לקיימו, והמייצג את אומד דעתם לבין מצב בו הצדדים אינם מעוניינים בשינוי המצב המשפטי ואין כל חוזה נסתר. כאן, הצדדים באמת התכוונו להעביר את הזכויות במקרקעין על שם הרוכש לצורך קבלת המשכנתא מהבנק ולהשיבן לבעלים המקורי לאחר סילוקה, דיווחו על העסקה לרשויות המס, ורשמו את המקרקעין בפועל על שם השותף השני. ההסכם לא נכרת כדי להתחמק מתשלום חובות השותף לנושים, לא ניתנה תמורה בגין ההסכם והבעלים המקורי המשיך לעשות בה כשלו. לפיכך, זכות הבעלים המקורי גוברת על זכות הנושה, והוא זכאי להשבת הזכויות בדירה אליו.