ערבה להלוואה בנקאית ביקשה לבטל את כתבי הערבות עליהם חתמה בתמורה להלוואה שניתנה לבנה מכיוון שהיא אינה דוברת עברית ברמה הנדרשת להבנת האמור בכתבי הערבות עליהם חתמה והחתימה היא בבחינת "לא נעשה דבר".
בית המשפט דחה את טענת הערבה לבטלות כתבי הערבות לאור הבנתה הבסיסית את סוג העסקה בה התקשרה. אדם החותם על חוזה מוחזק כמי שידע על מה הוא חותם וטענות כי לא קרא או ידע על מה חתם ומשכך החוזה בטל - לא תתקבלנה. חריג לכך היא טענת 'לא נעשה דבר' המתייחסת למצב בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר. טענה זו לא תתקבל כאשר מדובר במסמך הנוגע לעסקה מאותו סוג שהחותם חפץ בה, והחותם טעה או הוטעה לגבי פרטי העיסקה בלבד. כאן, מדובר במי שאינה דוברת עברית ברמה הנדרשת להבנת כל האמור בכתבי הערבות אך הבינה כי היא חותמת על כתבי ערבות כנגד הלוואה שנטל בנה. מכאן, שהערבה הבינה את סוג העסקה עליה חתמה ולכן אינה יכולה לטעון טענת 'לא נעשה דבר'.