נושה לא מחויב ליידע תאגיד המשמש כערב בדבר אי-קיום חיוב המובטח בערבות

בעל מניות ודירקטור בחברה חתם באופן אישי ובשם חברה על ערבות צולבת לחברה אחות. לאחר שמכר את מניות החברה, החברה הנערבת נכנסה לחדלות פירעון והחברה הערבה סרבה לכבד את הערבות מכיוון שלא נמסרה לה הודעה על כך שהחברה הנערבת לא קיימה את חיוביה.
בית המשפט העליון קבע שהערבות מחייבת. תנאי לתוקף של כתב ערבות הוא שעל הנושה חלה חובה ליידע "ערב יחיד" על כך שהחייב אינו מקיים את חיוביו וזאת כדי לאפשר לו לצמצם את הסיכונים. עם זאת, אלא אם תום הלב דורש זאת, חובת היידוע לא חלה כאשר הערב הוא תאגיד ולא "יחיד" (כלומר אדם). כאן, כתב הערבות נחתם על-ידי תאגיד ועל כן לא הייתה מוטלת חובה ליידע את החברה הערבה על אי קיום חיובי החייבת וגם אם היה התאגיד יודע על כך, לא היה הדבר משנה את התוצאה.