52. לא זו אף זו, אין מחלוקת שבטיוטה האחרונה הועלתה לראשונה דרישת התובעים לקבלת דמי ניהול, ואף הם בעדותם ציינו כי הדבר לא סוכם בעבר, ראו עדות ירון בעמ' 130 שו' 1. אמנם משה וירון בעדותם אמרו כי היו נכונים להתפשר על עניין זה (עמ' 130 שו' 22), אולם אין ספק שעלתה דרישה מהותית, בעלת משמעות כספית רבה, וזאת בחודש מרץ 2017, לאחר שכביכול "השותפות" בין הצדדים כבר קיימת. זאת ועוד, הכיצד בטיוטה האחרונה נוסף "תנאי מתלה" להסכם, שמתלה את כניסתו לתוקף רק לאחר דחיית פסק דין (ראו סעיף 18 לטיוטה נספח 6 לכתב התביעה)? הכיצד קשור הדבר להסדרת הממשל התאגידי? והרי טענת התובעים שהסכם השותפות כבר שריר וקיים?
53. בנוסף, מתכתובות נוספות שהוחלפו בין הצדדים בזמן אמת ניתן ללמוד שהצדדים נתנו חשיבות רבה להסכם הכתוב והחתום, ואין מדובר באקט פורמלי בלבד. ירון כאמור העיד כי "זכרון הדברים – נקודות לליבון" לא היווה את המסמך המחייב, וכי סוכם שטיוטה ראשונה תועבר על ידי באי כוחם של התובעים. ואכן, קיימת תכתובת רבה ממנה ניתן ללמוד ששרון מאיצה בתובעים להעביר את אותו מסמך ו/או הערות על טיוטות אחרות, ראו פניה של שרון מיום 17.12.16, נספח 33 ע' 368 לתצהיר ירון: "מה שלומכם. צריך השבוע להכין הסכם מייסדים"; ביום 23.12.16 שולחת היא פניה: "צהריים טובים חברים מתי יהי מוכן מסמך המייסדים. הזמן מתקתק, האם אפשר לקבוע לשישי בוקר" (נספח 33 הנ"ל); ראו גם פניות בסגנון זה מיום 25.1.17, מיום 30.1.17, בנספח 33. לאחר העברת הטיוטה הראשונה וההערות שניתנו, שולחת שרון ביום 16.2.17, נספח 49 לתצהיר משה: "היי מה עם ההסכם? עברתם עליו? ממש מאוחר ואני מתחילה להיות בלחץ", וביום 5.3.17 :"מה קורה עם ההסכם???"
54. אמור מעתה – החתימה על הסכם המייסדים היא זו שאמורה הייתה להקים את השותפות, וזאת לאחר שהצדדים יסכימו על מלוא התנאים המסחריים ביניהם, כמו גם דרך התנהלות החברה המשותפת. בעת שחל ה"פיצוץ", ביום 8.3.17 עדיין היו מחלוקות בין הצדדים; לא היה נוסח מוסכם וסופי לחתימה והיו הם מצויים עדיין בשלב המשא ומתן. משכך המסקנה מהמקובץ היא שלא נכרת בין הצדדים כל הסכם מחייב.
55. מסקנה זו זוכה לתימוכין ממקורות נוספים, דוגמת התנהגות הצדדים במהלך תקופת המשא ומתן והתכלית המסחרית העומדת בבסיס ההתקשרות. אם נבחן את התנהגות התובעים, אזי בחרו הם שלא לבצע כל השקעה בתור קלאב – לא בשלב התשלום ליועצות; לא בשלב רכישת מסמכי המכרז; לא בשלב העמדת הערבות הבנקאית. איני מקבלת את טענת התובעים בעניין זה לפיה המתינו להקצאת המניות בתור קלאב כדי להעביר כספים. כפי שהעידה סנונית, ודבריה מקובלים עליי: "לא, הסכם. גם לא יכולתי לקבל כסף בלי הסכם, הבנק לא נותן כסף בחינם" עמ' 317 שו' 19-20, ובהמשך: "ברור שקודם כסף, מי יתן, אני הייתי מסכימה שמישהו יקח ממני אחוזים לפני שיכניס לי כסף? ברור שלא הייתי מסכימה לזה" (עמ' 318 שו' 16-18). ואם אכן התובעים חששו שיכניסו כספים ולא יקבלו מניות, ניתן היה לגבש מנגנון נאמנות (ראו הערת בימ"ש בעמ' 319 שו' 23 עד עמ' 320 שו' 1), כפי שאכן היה ביחסים שבין שרון לסנונית (עדותה בעמ' 311 שו' 3, 5, 20).