בפסק הדין שניתן בע"ע (ארצי) 66524-09-14 רשות שדות התעופה בישראל - רון עניא [פורסם בנבו] (9.5.17) (להלן: ענין עניא) נדון מקרה בו שולמו לעובד שכר ותוספות שכר על יסוד רכישת השכלה אקדמית, שזכתה תחילה לאישור שקילות מטעם משרד החינוך, ולימים בוטל תוקפו בדיעבד. עקב הביטול קמה חובת השבה. במסגרת יישום סעיף 2 לחוק נקבע כי בחקיקה לא פורטו הנסיבות כדי ליתן לערכאות השיפוטיות גמישות להגיע לתוצאה הצודקת בנסיבות העניין. עוד נקבע כי הצדק רב פנים, ולכן הגשמת תכלית זו מצריכה מתן משקל למארג רחב של שיקולים, שתוכנם עשוי להשתנות ממקרה למקרה וכך גם משקלם היחסי. התכלית המרכזית ביסוד סעיף 2 לחוק היא עשיית צדק יחסי בין הצדדים, בצד הסתכלות חברתית כוללת, והצדק היחסי הינו דינמי ועשוי להשתנות לאורך ציר היחסים בין הצדדים. בענין עניא עמד בית הדין על מספר שיקולים (שאינם מהווים רשימה סגורה) בהם ניתן להיעזר בקביעת היקף ההשבה, ובהם: התנהגות הצדדים ותום ליבם עובר לקבלת התשלום, היינו לפתחו של מי רובץ האשם שהביא לתשלום היתר; מידת הסתמכותו של מקבל התשלום ומידת ההגנה הראויה על אינטרס זה. שיקול זה כולל רכיב עובדתי (האם בפועל שינה מקבל התשלום את מצבו לרעה) ורכיב נורמטיבי (האם הסתמכות מקבל התשלום בנסיבות העניין הייתה סבירה); חלוקת הסיכונים ההדדיים בין הצדדים מצריכה בחינה דינמית, קרי היא נבחנת במשך מתן התשלום, ולא רק עובר לתחילתו; חלוף הזמן. בהיבט המעשי נעשתה בענין עניא הבחנה בין תקופות שונות, כשבתקופה הראשונה (עד לפתיחת החקירה הפלילית) נדרש העובד להשבה של 15% מהסכום ששולם ביתר, בשים לב לתום הלב ההדדי של הצדדים וחלוף הזמן. בתקופה השניה (מפתיחת החקירה הפלילית ועד ביטול אישור השקילות) ובתקופה השלישית (מביטול אישור השקילות ועד הגשת התובענה להשבה) חויב העובד בהשבת 70% מהסכום ששולם ביתר.
בעע (ארצי) 11534-01-16 BASHIR SALIH MOSAB נ' קבוצת אלון בע"מ [פורסם בנבו] (19.6.17)(להלן: ענין בשיר) עמד בית הדין על כך שנתון משמעותי החולש על היקפה של סוגיית ההשבה הוא השאלה לפתחו של מי רובץ האשם לתשלום היתר, ואולם נתון זה מהווה נקודת מוצא לבחינה ואינו בהכרח נקודת הסיום, אלא נדרשת בחינת מכלול נסיבות הענין. וכך נאמר:
"אחד השיקולים המרכזיים הוא התנהגות הצדדים עובר לקבלת התשלום, היינו לפתחו של מי רובץ האשם או הרשלנות שהביאה לתשלום היתר. בהקשר זה יוער כי תום לב הדדי של מקבל התשלום ונותן התשלום והעדר רשלנות עודפת למי מהצדדים מהווה שיקול לחלוקתו השיוויונית של הנטל הכלכלי הכרוך בהשבת תשלום היתר, כך שמקבל התשלום ביתר ישיב את מחציתו; שיקולים נוספים הם גובה הסכום שקיזוזו מתבקש; מידת הסתמכותו של מקבל התשלום עליו – בפן העובדתי ובפן הנורמטיבי, כשתוצאת ההסתמכות אינה בהכרח איון ההשבה ולעיתים היא תבוא לידי ביטוי בהפחתתה; התנהגות המעסיק לאחר שהתחוור כי שילם ביתר, היינו האם המשיך לנהוג כמנהגו לשלם ביתר או שחדל מכך והאם התריע על האפשרות שהעובד ייאלץ להשיב תשלום יתר זה; התשלום אשר בהקשרו בוצע תשלום היתר, כשההנחה היא שניתן להגמיש את נטל הבאת הראיה בנוגע להסתמכות בפועל שעה שהתשלום ביתר היה שכר עבודה וזאת בהתחשב בגובה השכר ובנתח שהיווה תשלום היתר ממנו; הזמן שחלף מאז תשלום היתר ועד הבקשה להשבתו; התשלום אשר בהקשרו מתבקש הקיזוז ... בנסיבות בהן שני הצדדים תמי לב בנוגע לעצם התשלום ביתר, נקודת המוצא היא חלוקה שוויונית של היקף ההשבה... נקודת מוצא זו אינה בהכרח נקודת הסיום, שכן יש להוסיף ולבחון מארג רחב של שיקולים".