על מנת להעמיד דברים על דיוקם, הנני מוצאת להבהיר - כי על פתרון חניה לדירות החדשות יחולו קריטריונים השונים מאלו אשר נקבעו על ידי לעיל, בכל הנוגע להקצאת מקומות חנייה לדירות הקיימות וזאת, הואיל ועל אלו חולשות הוראות סעיף 5 לחוק החיזוק. דא עקא, פתרון החניה אשר הוצג הוא פתרון כולל הן לדירות החדשות והן לדירות הקיימות – באופן שאין בו הפרדה בין החניות השונות. יתרה מכך, בשים לב לכך שהפתרון המוצג הוא כולל, אין חולק כי לא נבחנה האפשרות להקצאת מקומות החנייה לדירות החדשות (שמספרם מצומצם בהרבה) באופן שהוא פחות פוגעני מהפתרון הכולל המוצע. כיוון שכך, הרי שאין מנוס מפסילת פתרון החניה בכללותו ובקביעה ולפיה אין לכוף על המערערים הסכמה לפתרון החנייה בכללותו.
48. הפגיעה בדירת המערערים – מבלי לגרוע מקביעותי לעיל, אשר יש בהן בכדי להוביל לקבלת הערעור ולביטול החלטת המפקחת, בהינתן שעולה מהן שאין תחולה להוראות חוק החיזוק על בניית החניון נשוא הפרויקט, הנני סבורה כי לתוצאה דומה, נגיע גם לו נבחן את הפגיעה הנגרמת לדירת המערערים ולמבנה 13, בראי אפשרות בעל דירה להתנגד לפרויקט (גם ככל שהוא עומד בתנאי סעיף 3) בהתאם לזכות הקבועה בסעיף 6 לחוק החיזוק.
כך, סעיף 6 לחוק החיזוק קובע כי:
"בעל דירה המתנגד להחלטה שהתקבלה בהתאם להוראות סעיף 3 וטוען לפגיעה מהותית בזכויותיו, רשאי לפנות למפקח בתביעה, ויחולו לעניין זה הוראות סעיף 71ג(ב) עד (ה) לחוק המקרקעין, בשינויים המחויבים, ובשינוי זה: בסעיף קטן (ד), במקום הסיפה החל במילים "בין בדרך של תשלומי איזון" יבוא "לרבות בדרך של מתן פיצוי"."
לשם שלמות היריעה, אציין כי המנגנון הקבוע בסעיף 71ג(ד) לחוק המקרקעין, אליו מפנה סעיף 6 קובע:
"ראה המפקח כי נפגעה זכותו של בעל דירה, פגיעה מהותית, או כי טעה שמאי המקרקעין שנקבע כאמור, רשאי הוא להורות על ביטול ההחלטה שנתקבלה, לשנותה או להתנותה בתנאים, הכל כפי שימצא לנכון, בין בדרך של תשלומי איזון ובין בדרך אחרת, וכן רשאי הוא ליתן הוראות לענין סדרי הרישום בלשכת רישום המקרקעין."
קרי מקום בו זכותו של בעל דירה נפגעת באופן מהותי, רשאי המפקח להורות על ביטול ההחלטה אשר התקבלה בהתאם לחוק החיזוק.
אשר למנגנון זה, נקבע על ידי השופט כהן בע"א (מחוזי חי') 899-03-09 שרה קלצוק נ' צבי אורון (29/04/10) כי –
"...כאשר יינתן היתר הבניה, והמיעוט עדיין יעמוד בסירובו ליתן הסכמתו, יתייצב נא הרוב בפני המפקח על רישום מקרקעין, והמפקח יבחן האם הופר השוויון והאם הרוב נוהג בתום לב, והאם 'הפיחותים' בזכויות הקניין של המיעוט בטלים בשישים לעומת ההנאה הצומחת לו מעבודות החיזוק הנעשות בבית".
בדומה, בפסק הדין בעניין שומרוני, פתח בית המשפט העליון וציין כי אמנם המטרה של חיזוק הבית המשותף היא מטרה ראויה ואולם, הדגיש כי הואיל ועסקינן בהתנגשות אפשרית בין אינטרס הכלל לאינטרס הפרט, הרי שחשוב שהדברים יעשו בזהירות ראויה תוך איזון בין האינטרסים (סעיף 26 לפסק הדין). בהתאמה לכך, התווה בית המשפט העליון את האופן בו תבחן התביעה על ידי המפקח כדלקמן:
"אשר על כן, בבואו לבחון בקשה לאשר הסכם, חרף התנגדות של מיעוט מקרב הדיירים, עליו להקדים ולבחון את מכלול נסיבות העניין, ובכלל זה לתת דעתו לשאלות הבאות: האם הוצג טעם להתנגדות (או שמא ההתנגדות היא בעלת אופי "עקרוני" ללא הנמקה)? האם במישור האובייקטיבי התוכנית עתידה להיטיב את מצב כלל הדיירים בבניין? האם התוכנית פוגעת באופן מהותי בזכויותיו של המיעוט? האם היא התקבלה בחוסר תום לב או בניגוד עניינים? האם הוצגה תוכנית חלופית קונקרטית והאם גלומים בזו יתרונות שאין בהסכם שהוצג לאישור? האם נשמר השוויון בין הדיירים? המדובר ברשימת שיקולים לא ממצה וכמובן שעל המפקח לשקול את התוכנית שמוגשת לאישורו בהתאם למכלול נסיבות העניין." (סעיף 27 לפסק הדין).