25. למרות שהנתבעת לא טענה בהגנתה שדיון ביום 30.10.12 במכרז משנת 2011 שהמניעה לדון בו הוסרה ביום 5.8.12 הוא דיון בתוך זמן סביר, ראיתי לנכון לשאול את ב"כ הנתבעת מדוע לא החליטה ועדת המכרזים בתוך זמן סביר לאחר שהוסרו כל המניעות. ב"כ הנתבעת ענה שוועדת המכרזים התכנסה לישיבה ראשונה ב-30.10.12, ונכון שזה אחרי כל חודש ספטמבר וכל חודש אוקטובר (הוא שכח את כמעט כל חודש אוגוסט), אבל "למה זה לא זמן סביר? אני לא יודע, אני חושב שזה זמן סביר". הוצבה בפניו האפשרות שזה לא זמן סביר, משום שיושב ראש ועדת מכרזים לא אמור לבקש מידע במהלך הישיבה אלא להכין את עצמו לישיבה, והיועץ המשפטי של ועדת המכרזים, שהוא גם בא כח הנתבעת היה צריך לומר לוועדת המכרזים שהם לא יכולים לנהל כך את הדיון, ואם רוצים אפשר לעשות הפסקה של חצי שעה שבה כל אחד מחברי ועדת המכרזים ירענן את זכרונו, כך שיגיעו להחלטה. למרות זאת, ב"כ הנתבעת טען שזה הדיון הראשון הלכה למעשה על המכרז ולטעמו ועדת המכרזים פעלה בדיוק כפי שהיה עליה לפעול ו-30.10.12 זה זמן סביר לכינוס הוועדה ומותר לה לדחות את הדיון.
26. כאשר מדובר במכרז העומד מזה שנה ללא הכרעה, כאשר הוסרה כל מניעה לדון בו, מן הראוי לקדם אותו על פני מכרזים אחרים, פחות ותיקים, אבל אפילו אם היה צריך לדון בו כמו במכרזים אחרים, אני דוחה את הטענה שהדיון ביום 30.10.12 הוא הדיון הראשון של ועדת המכרזים. כעולה מהפרוטוקול, זהו דיון 122 של ועדת המכרזים. הדיון הנוסף ביום 13.11.12 מצביע על כך שוועדת המכרזים יכולה להתכנס כל שבועיים, ומכאן ששבועיים הם זמן סביר לדון במכרז, לאחר שהוסרה המניעה. הנתבעת לא היתה צריכה להמתין לדרישתו של ב"כ התובעת שתדון במכרז (שממנה התעלמה), אלא לדון בו בתוך זמן סביר כחובתה, וכפי שהשיב ב"כ הנתבעת לבסוף לב"כ התובעת במכתבו מיום 6.12.12.
27. אמנם, לוועדת המכרזים יש סמכות לדחות את הדיון במכרז, אך עליה להפעיל סמכות זו בצורה סבירה. דחיית הדיון על מנת שחברי ועדת המכרזים ילמדו את החומר של המכרז הזה שהיה עליהם ללמוד עוד לפני הדיון בוועדת המכרזים, אינה סבירה. דחיית הדיון על מנת ללמוד את הליכי המכרז הקודם שנפסל ונדון אינה סבירה. דחיית הדיון בשל אי נוכחותו של יושב ראש ועדת המכרזים, לא רק שאינה סבירה, אלא שמסתבר שהיעדרו של יושב ראש ועדת המכרזים מהישיבה ביום 1.1.13 לא הפריעה לוועדת המכרזים לדון ולהכריע בקבלת הצעתו של המציע היחיד שנותר, שלמרבה הפלא הוא המפעיל הקיים של תחנת המוניות, אשר הציע סכומים הנמוכים בעשרות אלפי שקלים מהתובעת.