מכאן הערעור שלפנינו.
13. המערערות טוענות, כי משעה שחוזה החכירה עם פרי אור לא הוארך, אין להכיר בה כמי שזכאית לפיצויים בגין ההפקעה. המערערות מוסיפות וטוענות באריכות, עוד כהנה וכהנה, לגבי שגיאות שנפלו לטענתן בחוות הדעת של השמאי המכריע, ובתחשיב הפיצויים. מנגד, סבורה פרי אור כי התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי, ראויה וצודקת. לדידה, עצם זכותה לפיצויים, בהינתן זיקותיה לקרקע, שרירה וקיימת. גם לא נפל פגם בהסתמכות על קביעות השמאי המכריע, אשר פירט את טעמיו בכתובים, במסגרת חוות דעתו, והִרבה והוסיף עליהם בעל-פה, בשעה שנחקר על-ידי ב"כ המערערות.
14. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 7.12.2020, מיקדנו את הדיון בשאלת זיקתה של פרי אור לקרקע. לאחר שב"כ הצדדים מיצו טענותיהם לעניין זה, הבהרנו כי לטעמנו יש לקבל את הערעור, בהעדר זיקה של פרי אור לקרקע במועד ההפקעה. גם לאחר הבהרה זו, הוסיף ב"כ של פרי אור וטען, כי לכל הפחות יש להותיר את פסק הדין על כנו, בכל הנוגע לאובדן פדיון והכנסות עתידיות. ציינו, כי הטעות הראשונה – עצם קביעת הזכות – היא אשר הביאה לטעות השנייה – פסיקת פיצויים גם לגבי מרכיב זה. הפיצויים לא ניתנו, אלא על דעת קיומו של פוטנציאל לזכות חכירה, שנראה כי לא מתקיים כאן. מכל מקום, הצענו לב"כ הצדדים להותיר לשיקול דעתנו, לפסוק סכום פשרה שינוע בין 200 ל-300 אלף ₪, בגין אובדן ההכנסה והפדיון. ב"כ המערערות נֵאות לכך; ב"כ פרי אור התנגד וביקש כי ינתן פסק דין. לאחר שהסתיים הדיון, הגם שהתבקש פסק דין, ראינו מקום להציע לב"כ הצדדים את ההצעה הבאה:
"א. תבוטל פסיקת בית המשפט המחוזי לגבי פיצויי הפקעה.
ב. הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי בנוגע לאובדן פידיון ואובדן הכנסות. הצדדים יהיו רשאים להגיש ראיות לגבי עניינים אלה, ולטעון את טענותיהם. בית המשפט המחוזי יעשה כחכמתו ויפסוק את פִּסקו לגבי העניינים הללו, וזאת מנקודת מוצא שיעוד המקרקעין שונה מיעוד חקלאי לדרך, ביום 29.9.2006; שחוזה החכירה הסתיים ביום 31.8.2009, ולא הוארך עוד; וממועד זה המשיבה לא היתה אלא בת-רשות מכללא במקרקעין.
ב"כ הצדדים יודיעו בהודעה משותפת עד יום 10.12.2020, אם המתווה הנ"ל מוסכם עליהם, או אם הגיעו להסכמה אחרת".
ביום 24.12.2020 הודיעונו ב"כ הצדדים, כי "ביום 21.12.2020 התקיימה ישיבה בהשתתפות נציגי הצדדים וב"כ הצדדים אך הצדדים לא הגיעו להסכמות. לפיכך, אין מנוס מליתן פסק דין בערעור". באין פשרה, יקוב הדין את ההר. שומה עלינו לפסוק.