"ה. במקרה זה, המערער לא הגיש תביעה נפרדת לביטול הסכם הפשרה, אלא הוסיף את דרישתו לכך כחלק מהתביעה המתוקנת. עם זאת, בצדק שוכנע בית הדין האזורי כי התביעה המתוקנת אינה מעלה כל עילה המצדיקה, גם אם תוכחנה טענות המערער, את ביטולו של הסכם הפשרה. עיון בתביעה המתוקנת מעלה כי המערער כלל לא טען כי נפל פגם כלשהו בכריתת הסכם הפשרה, לרבות כפייה, עושק, הטעיה, טעות או כל עילת ביטול אחרת מכוח פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (ע"א 2495/95 בן לולו נ. אטראש, פ"ד נא(1) 577 (1977); ע"א 116/82 לבנת נ. טולידאנו, פ"ד לט(2) 729 (1985)). המערער אף לא כפר בכך שהיה מיוצג במסגרת התביעה הראשונה ובעת חתימת הסכם הפשרה; כי הצדדים ניהלו משא ומתן על נוסח ההסכם טרם חתימתו; וכי המערער בעצמו חתם על הסכם הפשרה בנוסף לבא כוחו. המערער אף לא טען לעובדות חדשות כלשהן שהתגלו לאחר חתימת הסכם הפשרה (או לשינוי בהלכה המשפטית), פרט לשינוי פנימי שחל אצלו עם חלוף הזמן והביא לשינוי ברצונותיו - אך לא די בכך מול אינטרס סופיות הדיון."
(ההדגשה הוספה – מ.ש.)
55. יודגש, שיש לתת משקל לאמור בסעיף 1 להסכם הפשרה בו נאמר מפורשות: " ...כי הגענו להסכם לסילוק מלא ומוחלט של כל התביעות...(ההדגשה שלי – מ.ש.).
סעיף זה אינו שנוי במחלוקת ומכאן, שגם אלמלא נכתב סעיף 4 להסכם הפשרה, הדברים ברורים וכוללים את התביעות התלויות ועומדות בין הצדדים אותה עת. ככל שהייתה הסתייגות בפי העובד ביחס להיקפו של הסכם הפשרה מן הראוי היה שיוסיף הסתייגותו בסעיף זה.
התנהלות העובד לאחר הסכם הפשרה
56. נתייחס להלן להתנהלות העובד לאחר הסכם הפשרה. ביום 14.10.2018 פנה העובד במכתב לבית הדין קמא שעניינו הפקדות לקרן פנסיה גמל והשתלמות של סכום הפשרה. בין יתר נכתב כי "בהסכם הפשרה עמוד 1.29 ניתנה החלטה כי הנתבעת תשלם לי סך של 20,000 ₪ ברוטו בגין הפרשי שכר" (ההדגשה במקור). אין בפנייה זו אמירה כלשהי ביחס להגבלת הסכם הפשרה לתביעה הראשונה. רק לאחר שהתקבלה תגובת החברה לבקשה, הגישה באת כח העובד ביום 4.11.2018 את בקשת התיקון, והעובד החרה החזיק אחריה למחרת היום ולדבריו "למיותר לציין כי ההסכמות אליהן הגענו היו אך ורק לעניין תביעה זו, ולא תהיה תביעה נוספת בגין פגיעה בשכר מזכיר ועד לתביעה זו בלבד". כל זאת, בחלוף כ 4 חודשים מהסכם הפשרה ולאחר שבוצע.
57. במהלך הדיון בתביעת הביטול, נחקר העובד בסוגיה זו של תחולת ההסכם, ותשובותיו היו רחוקות מלהניח את הדעת. בעמ' 8 לפרוטוקול השיב העובד כי לא קרא את הסכם הפשרה קודם לחתימתו עליו. "לא קראתי אותו, טעות שלי, חתמתי ישר". בהמשך, נשאל העובד מתי קרא את הסכם הפשרה לראשונה, ובתשובותיו סתר את עצמו מיניה וביה. תחילה השיב כי עשה זאת לאחר שהתקשרו אליו ממשרד עו"ד פז והודיעו לו שמשום מה יש בעיה עם ההסכם (עמ' 9) אולם משעומת עם פנייתו לשופטת גרוס מיום 14.10.2021 (שנכתב יומיים קודם לכן) השיב "קראתי את הסכום שאני צריך לקבל זה מה שעניין אותי".
בית הדין האזורי, לא התייחס בפסק דינו לנושא זה, ורק מביא את דבריו של העובד ולפיהם הסכם הפשרה נכתב בעמ' 29 לפרוטוקול והוא חתם בעמ' 30. אין בכך כדי לתת מענה לקשיים בגרסתו בהקשר זה, במיוחד שהיה מיוצג על ידי באת כוחו ונציגה נוספת של ההסתדרות הלאומית.