71. שינוי ההחלטה שהתקבלה – לבסוף, הבהרה נוספת שיש לה חשיבות נוגעת לכך שהחלטת המפקח בעניין הפרדת הניהול וההחזקה היא החלטה "הפיכה" במובן זה שניתן לחזור ולהגיש בקשה לשינוי ההחלטה שהתקבלה על יסוד שינוי נסיבות שהוא רלוונטי (למשל, חסימה של דרך גישה ששירתה את אחד האגפים הנפרדים). גם מטעם זה יש היגיון בכך שההחלטה אינה פועלת במישור הקנייני – שהרי קשה להלום שינויים חוזרים במצב הזכויות הקנייניות עצמן מכוח החלטות של המפקח. למען הסר ספק, אין כל מניעה שאף כלל בעלי הדירות יסכימו לחזור ולשנות את ההסדר שעליו הורה המפקח, על דרך של שינוי תקנון. שאלה שניתן להותירה בצריך עיון היא האם שינוי כאמור יתאפשר גם ברוב של בעלי הדירות ששני שלישים של הרכוש המשותף צמודים לדירותיהם, כפי שמורה סעיף 62(א) לחוק המקרקעין לגבי מקרה רגיל של שינוי תקנון. מחד גיסא, ניתן לסבור כי החלטתו של המפקח על המקרקעין נועדה למלא את החסר באין החלטה מחייבת של בעלי הדירות. מאידך גיסא, אפשר גם לטעון כי "הסלמת" אי-ההסכמות שהצדיקה החלטה של המפקח מוציאה את המקרה דנן מן הכלל. לא שמענו טיעונים בשאלה זו, שממילא היא "צופה פני עתיד", ודומה שניתן להותירה לעת מצוא.
--- סוף עמוד 28 ---
מן הכלל אל הפרט
72. הגעתי לעיל למסקנה כי סמכות המפקח בסעיף 59 לחוק המקרקעין מוגבלת למתן הוראה בדבר בית מורכב "לא מוצמד", דהיינו כי אין למפקח סמכות ליתן הוראות בדבר הצמדה של חלקים מסוימים מהרכוש המשותף לדירות מסוימות, אולם יש לו סמכות ליתן הוראות בדבר הפרדה של הניהול וההחזקה ברכוש המשותף – ובכלל זה מתן הוראות לעניין נשיאה בהוצאות ההחזקה של הרכוש המשותף וקיום נציגויות נפרדות. כאמור, החלטה זו עשויה להוביל לקבלת החלטה בדבר מניעת שימוש ברכוש המשותף של מבנה אחד מבעלי הדירות במבנה האחר. אפנה אפוא לבחון מסקנה זו בראי המקרה שבפנינו.
73. בפסק דינה קבעה המפקחת הוראות מפורשות לעניין הצמדת חלקים מסוימים מהרכוש המשותף למבנים השונים בבית המורכב. כאמור לעיל, פרשנותו של סעיף 59 לחוק אינה מאפשרת זאת. עם זאת, וכפי שגם ציין בית המשפט המחוזי, אין מקום לשנות מן התוצאה שאליה הגיעה המפקחת. כפי שהראיתי לעיל, המפקחת אכן מוסמכת לתת הוראות בדבר הפרדת הניהול בבית המורכב. בהמשך לכך, רשאיות הנציגויות החדשות של האגפים המופרדים בבית המורכב לקבל החלטה, בין היתר, לעניין הגבלת השימוש ברכוש המשותף המופרד. בנסיבות העניין, ניתן לראות בהחלטתה של המפקחת ככזו הנותנת תוקף לרצונם האמור של בעלי הדירות במבנה העליון. ממילא, וכפי שאף הבהירה המפקחת בפסק דינה, ניתן היה לבסס את צו המניעה הקבוע שהוציאה גם על הקביעה כי יצירת שביל גישה כפי שעשו המערערים במקרה דנן אינו מהווה שימוש ברכוש המשותף שעליו יכלו להחליט באופן חד צדדי (ראו: סעיף 64 לחוק המקרקעין וסעיף 2(א) לתוספת לחוק זה. כן ראו פסקאות 63-61 לפסק דינה של המפקחת). לפיכך, איני רואה מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה. עם זאת, מאחר שהמפקחת לא הורתה על תיקון של מסמכי הבית המשותף במקרה זה, אציע לחבריי שנורה כי כך ייעשה, במובן זה שהתקנון יביא לידי ביטוי את קביעותיה של המפקחת לעניין ההפרדה בין חלקי הבית ואת חלקי הרכוש המשותף שינוהלו על ידי כל חלק של הבית המורכב, כמו גם הוראות רלוונטיות לעניין נציגויות נפרדות. צו הרישום ישונה בהתאם.