205.
--- סוף עמוד 48 ---
ויודגש – פז לא מכחישה שהושבו לה דמי ההשקעה בתחנה ואף אינה טוענת שלא קיבלה תשואה נאותה בגינם. אדרבא, לטענתה אין לעניין זה כל חשיבות בענייננו (עמ' 26 לסיכומי פז). דעתי בעניין זה שונה. שכן, שיקולי צדק והוגנות עשויים להצדיק שפז לא תימצא מופסדת בגין הוצאותיה השוטפות והשקעותיה ההוניות בתחנה. ברם, נזק שכזה לא הוכח בראיות, ועיקר טענתה של פז היא לפגיעה בציפייתה הסבירה. אפס, כנקבע פז הייתה מודעת היטב לכשלים הקיימים במערכת ההסכמית כבר במועד כריתתה קל וחומר אחריה, והיא נטלה על עצמה את הסיכון שייקבע כי מערכת הסכמית זו היא הסדר כובל שפוגע בתחרות.
206. פז טענה בהרחבה רבה טענות לעניין זכאותה לדמי שימוש בגין השקעותיה בתחנה. אולם, משבוטל הסכם חכירת המשנה בהיותו חלק ממערכת הסכמית לא חוקית ובהעדר זכות קניין "עצמאית" בשטחי התחנה, נשמט הבסיס לתביעת פז לדמי שימוש ראויים.
207. טענתה של פז לזכאות לדמי שימוש אף נטענת בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. דיני עשיית העושר מתמקדים בטובת ההנאה שצמחה לנתבע ומטרתם למנוע התעשרות שלא כדין (רע"א 4982/16 הכהן נ' ניסן (7.3.2017)). ברם, עילה זו אינה מתקיימת בענייננו, מקום שבו הנזק שייגרם לפז נוצר בעקבות פסק הדין, שמכתיב את ביטול המערכת ההסכמית; וכל זכות אשר מפיק דיעי היא תולדה של החלטה שיפוטית תקפה, לפיה ההסכם אינו חוקי וחיוביו בטלים, וכל עוד זו עומדת בתוקפה לא ניתן לתבוע בגינה פיצויים בעילה כגון דא (ראו והשוו: ע"א 280/73 פלאימפורט בע"מ נ' לטד, פ"ד כט(1) 597 (1974)). משנדחו טענותיה של פז בעניין דמי השימוש, לא ראיתי מקום לדון בטענות ההגנה של דיעי בדבר קיזוז הסכומים שלכאורה נגבו ביתר, שסכומם המצטבר עולה על סכום הסעד המבוקש. טענות אלו מתבררות בהליך המקביל שמתנהל בבית המשפט המחוזי, וממילא אין באמור בהחלטה זו כדי להשפיע על ההכרעה דשם.
208. באשר לתביעות ההדדיות של הצדדים לפיצויים בגין הנזקים החוזיים שנגרמו להם בתום תקופת הסכם ההפעלה ובתקופה שהתחנה עמדה סגורה, סברתי כי אין הצדדים זכאים לסעדים החוזיים "הרגילים" בשל אי קיום התחייבות הנובעת ממארג הסכמים המעגן הסדר כובל פסול שהינו בטל מעיקרו (ראו והשוו, עופר גרוסקופף "חוזה פסול" חוזים כרך ג 473, 576 (דניאל פרידמן ונילי כהן עורכים, 2003)). זאת, בשונה כאמור מקבלת הסעד העיקרי בתביעתו של דיעי בדבר הצהרה לבטלות ההסכם - סעד שיש לתיתו בגין אינטרס הציבור לקידום התחרות החופשית. כפי שנקבע בפסיקה, "חוזה פסול מחמת אי-חוקיותו משולל תוקף משפטי מעיקרו, ואי קיום התחייבות הכלולה בחוזה שדבקה בו אי-חוקיות מהותית שאינה ניתנת להפרדה - איננו מהווה הפרה" (עניין בסט, בפסקה 201). כך ש"קשה להניח, שאם המדובר בהסדר כובל, זכאי צד להסכם לתבוע פיצוים על הפרתו" (דברי השופט לוין ברע"א 5622/90 רפאלי נ' קמפ ישראל בע"מ, פ"ד מה(2), פסקה 2 (1991); ראו גם, ת"א (מחוזי נצ') 666/97 נאסר נ' "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ (3.3.2005)). אשר על כן, דינן של תביעות אלו להידחות.