ש ו פ ט
השופט י' עמית:
אני מסכים.
1. כפי שציין חברי, השופט א' שטיין, ענייננו בחוזה למתן שירותים, וברגיל, הסכם למתן שירות, כאשר המזמין הוא שמספק את עיקר החומר, הוא הסכם קבלנות. במקרה דנן, המזמין (בלוגרין) שלחה לאוריס חומרים לצורך ציפויים, כך שלפנינו הסכם קבלנות.
ככלל, יש ממש בטענת בלוגרין לפיה ביחסי קבלן-מזמין, תוצר הפיתוח ששימש את הקבלן (נותן השירות) לצורך הייצור, שייך למזמין ששילם עבור הפיתוח. כך, לדוגמה, זכויות בתוכנה שייכות למזמין ששילם למפתח התוכנה (הקבלן) עבור פיתוח תוכנה שנועדה לשימוש מסוים של המזמין.
במקרה שלפנינו, בלוגרין כמזמין, שילמה לאוריס עבור פיתוח פורמולה לציפוי חומר להדברת אצות במאגרי מים. מכאן טענתה של בלוגרין כי הפורמולה שפיתח ד"ר יניב שייכת לה. ברם, ד"ר יניב, שתורתו-אומנותו בפיתוח פורמולות לציפוי והצפה (פלוטציה) ושחרור מושהה של חומרים שונים, ביקש לשייר לעצמו את הזכויות בפורמולה שפיתח לצורך ציפוי החומר להדברת אצות. כפי שהוכח, ד"ר יניב סירב להצעות למכירת הזכויות בידע (הפורמולציות) לרבות בדרך של תשלום תמלוגים, ואף שמר לעצמו את הזכות לרשום את הפורמולה כפטנט על שמו. בהסכמי הייצור נקבע אפוא במפורש שכל צד שומר על זכויותיו בקניין הרוחני, כך שנושא זה הוסדר על ידי הצדדים, ובהקשר זה אפנה להוראת סעיף 8(א) לחוק חוזה קבלנות תשל"ד-1974, הקובעת כי "הוראות חוק זה יחולו כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון, ובאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם בין הצדדים".
ש ו פ ט
השופטת ר' רונן:
1. קראתי את חוות דעתו המקיפה של חברי, השופט א' שטיין.
התלבטתי ביחס לתוצאה של פסק הדין. זאת, מאחר שבסופו של דבר, וכפי שציין גם חברי, פסק הדין אינו פותר את מכלול המחלוקות האפשריות בין הצדדים, והוא מותיר אפשרות של מחלוקות והליכים עתידיים ביניהם בנוגע לנושאים שהיו בליבת המחלוקות נושא ההליך דנן. כך, כזכור, אחד הסעדים לו עתרה בלוגרין הוא סעד של צו מניעה קבוע שימנע מאוריס (ומלוקסמבורג) לעשות שימוש כלשהו בתוצרי הפיתוח או הידע של עבודת אוריס עבורה. מנגד, אוריס ביקשה שבית המשפט יצהיר כי היא רשאית להשתמש בחומרים ובתהליכים שהיא פיתחה מכוח הסכמי הייצור. חרף העובדה שזו הייתה אחת המחלוקות העיקריות בין הצדדים, הרי שבפועל, אין זה ברור, גם לאור פסק הדין, האם אוריס רשאית לעשות שימוש בתוצרי הפיתוח שלה, ואם כן – באיזה אופן ובאיזה היקף. זאת מאחר שפסק הדין לא תחם את היקפה והשלכתה של חובת הסודיות החלה עליה מכוח הסכם הסודיות.
2. חברי ניתח את מערכת ההסכמים בין בלוגרין לבין אוריס וקבע כי עולה מהם שהידע שאוריס צברה שייך לה. ואכן, גם לטעמי ניתן להסיק מנוסחם של הסכמי הייצור בין אוריס לבין בלוגרין שהם אינם כוללים העברה של זכויות בקניין רוחני וכי כל צד שומר על זכויותיו. משכך, הזכויות בתוצרי הפיתוח של אוריס לא עברו לבעלותה של בלוגרין מכוח מערך ההסכמים ביניהן.
ואולם, המסקנה ביחס לזכויותיה של אוריס בתוצרי הפיתוח "מתכרסמת" לנוכח מסקנתו הנוספת של חברי בדבר חובת הסודיות. מובן כי מבחינת אוריס, העיקר איננו בהצהרה אודות זכויות הקניין שלה בתוצרי הפיתוח, אלא בשאלה האם ובאיזו מידה היא רשאית לעשות בהם שימוש. בהקשר זה – קבע חברי כזכור כי אוריס אינה רשאית לעשות במידע שברשותה כרצונה, וזכותה לעשות כן כפופה לחובת הסודיות. אינני סבורה כי קביעה זו צריכה לשנות את המסקנה ביחס לזכויות הקניין הרוחני של הצדדים בתוצרי הפיתוח של אוריס. ואולם, התוצאה של הדברים היא כי אוריס נותרת עם סימן שאלה ביחס להיקף האפשרות שלה לעשות שימוש בתוצרי הפיתוח שבבעלותה, ועם חשש לתביעות נוספות שבמסגרתן נושא זה יצטרך להתברר.
3. שאלתי את עצמי האם ישנה דרך לפתור את הקושי הזה במסגרת פסק דיננו הנוכחי. אני סבורה כי למרבה הצער דרך כזו אינה קיימת. הצדדים עצמם לא העלו טענות מפורשות ומפורטות בהליך קמא בהתייחס להיקפה של חובת הסודיות ואופן הסדרתה במסגרת הסכם הסודיות. לכן, אין תועלת בהשבת הדיון לבית משפט קמא כדי שיברר עניין זה. מטעמים דומים לא ניתן לקבוע מסמרות ביחס להיקפה של חובת הסודיות אף בערכאתנו, כפי שקבע גם חברי. משכך, אין מנוס מהותרת עניין זה להכרעה עתידית.
לכן, ולאור האמור לעיל, אני מסכימה לפסק דינו של חברי השופט א' שטיין.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שטיין.
ניתן היום, ט"ו באדר התשפ"ג (8.3.2023).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת