36. תניית פיצויים מוסכמים אינה מונעת מהצד הנפגע לתבוע, במצורף לפיצויים המוסכמים, תרופות אחרות שנועדו לשפותו בגין נזקים שנגרמו לו. כך מורה סעיף 15(ב) לחוק התרופות:
"הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה".
לפי ההלכה שהתבססה, רשאי הנפגע מהפרת חוזה לצרף לתביעתו פיצוי מוסכם לצד פיצויים אחרים או תרופות אחרות, ובלבד שלא ייווצר מצב של סתירה מהותית בין התרופות הנצברות וכל עוד אין בצירוף האמור משום כפל תרופה. בהמשך לאמור נקבע כי כאשר מדובר בשתי תרופות אשר כל אחת מהן נועדה לפצות את הנפגע על ראש נזק אחר, אין מניעה לתבוע את שתיהן (רע"א 7452/96 מדינת ישראל, משרד הביטחון נ' חברה קבלנית האחים אהרון בע"מ, פ"ד נא(5) 874, 879 (1998); ע"א 628/87 חורי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"מ מו(1) 115, 124-123 (1991); ענין קרסו מוטורס, בפסקה 19; ע"א 4630/04 קניונים נכסים ובנין בע"מ נ' בני יעקב נדל"ן בע"מ, פסקה ז(3)(א) (13.12.2006); יצחק עמית "פיצוי מוסכם – סוגיות והיבטים" דין ודברים י 17, 39 (2018) (להלן: עמית); יהודה אדר ומשה גלברד "השבה, פיצויים, צירוף תרופות וחופש חוזים עיון בדיני התרופות לאור ע"א 4630/04 קניונים נכסים ובנין בע"מ נ' בני יעקב נדל"ן בע"מ" משפטים 827, 850-843 (התשע"א)).
37. בית המשפט המחוזי סבר כי ה'הוצאות המשרדיות' נכללות בהוצאות השלמת הפרויקט ולפיכך דחה את תביעת משרד הביטחון לפיצוי בגינן. קביעה זו עומדת לכאורה בסתירה לנוסחה של תניית הפיצויים המוסכמים שבענייננו, הרואה ב'הוצאות המשרדיות' הוצאות נפרדות מהוצאות השלמת הפרויקט. כך, מורה הוראה זו כי הקבלן יישא ב"הוצאות השלמת המבנה" וכן יישא "בנוסף" "בתוספת של 12% מהן כתמורה להוצאות משרדיות". מכאן, שהצדדים להסכם ראו ב'הוצאות המשרדיות' ראש נזק נפרד האמור להתווסף להוצאות השלמת המבנה ואף להיגזר ממנו. ואולם, גם לגופם של דברים, וכפי שקבע גם המומחה מטעם בית המשפט, אין מדובר בראשי נזק חופפים. הפיצוי שנפסק בגין הוצאות השלמת הפרויקט, או בגין עלויות עודפות המהוות חלק מהן, משקף את ההוצאות הישירות שנגרמו למשרד הביטחון לשם השלמת הפרויקט, בהן הוצאות בעלי התפקידים עמם התקשר משרד הביטחון לצורך השלמתו; בעוד ש'הוצאות משרדיות' משקפות, כמבואר, הוצאות עקיפות הנלוות להשלמת הפרויקט הנובעות מן השימוש במשאביו העצמיים של המזמין, אשר לא ניתן לכמתן. לפיכך, לא מתקיימת חפיפה בין הפיצוי בגין 'הוצאות משרדיות' לבין הפיצוי שנפסק בגין עלויות עודפות, ומכאן שניתן היה לפסוק פיצוי בגין כל אחד מראשי הנזק האמורים. מעבר לדרוש אוסיף, כי גם לוּ היה נמצא כי מדובר בראשי נזק חופפים, היה מקום לפסוק למשרד הביטחון את הפיצוי המוסכם, הגבוה יותר, ולא לדחות את תביעתו מטעם זה בלבד.