33. מטעמים אלו, אני מתקשה לקבל את מסקנתו של חברי, על דבר קיומו של פגם פרסונלי שנפל בתיקון 53. למעשה, הסתייגותי נשענת על נקודת המוצא של חברי, לפיה "מאחר שהטענה כי בבסיס דבר חקיקה של הכנסת ניצבת תכלית פרסונלית חותרת תחת חזקת החוקתיות של החוק, ברי שעליה להישען על תשתית ממשית" (פסקה 59). נקודת מוצא זו מקובלת עלי, ודווקא לאורה, מסקנתו של חברי מוקשית בעינַי; הן בגישתה העקרונית, לפיה ניתן לסווג דבר חקיקה כפרסונלי, גם בהעדר ביטוי לכך ב'תוצאת' החוק, ותוך יומרה להבחין בין מניע לבין תכלית; הן ביישומה הפרטני בענייננו, קרי – בקביעה כי עניינו הפרטני של המשיב 4, ניצב בלב תכלית התיקון, ולא שימש אך מניע, 'טריגר', לקידומו.
34. אשוב ואדגיש: שאלת סיווגו של דבר חקיקה כבעל אופי פרסונלי, היא סבוכה; אינני מתכוון במסגרת זו, לפרושׂ יריעה שלמה. הִצגתי לעיל משׂרעת – לא ממצה – של חיקוקים בעלי נופך פרסונלי במינונים שונים, על מנת להצביע על מורכבות הדיון המושׂגי, וזאת בלי להתיימר 'למתוח קו' מפריד בין הכללי לבין הפרסונלי. לא כל שכן, שאין בכוונתי ללכת צעד נוסף, ולדון בנפקות המשפטית, של סיווג דבר חקיקה כפרסונלי. הערותַי הצטמצמו לקטגוריה מסוימת של פרסונליות, זו הממוקמת בקצה המשׂרעת, הנשענת על 'כוונה' פרסונלית בלבד, גם בהעדר ביטוי ב'תוצאה' פרסונלית – ועל החלתה בענייננו.
תכליתו הסובייקטיבית של תיקון 53
35. מחמת הסתייגותי מקביעתו של חברי, מ"מ הנשיא, בדבר אופיו הפרסונלי של תיקון 53, נגזר גם ניתוח שונה של תכליתו הסובייקטיבית של התיקון. כפי שציינתי לעיל, חברי סבור, כי התכלית הסובייקטיבית של תיקון 53 משמיעה בהכרח, כי התיקון יחול גם בבחירות המקומיות הקרובות. קביעה זו היא פועל יוצא ממסקנתו, שלפיה "במוקד הליך החקיקה ניצבה התכלית לאפשר לבועז יוסף להתמודד בבחירות הקרובות" (פסקה 62). דעתי שונה. כאמור, אינני סבור כי בידינו ראיות ברמת שכנוע מספקת, המלמדות על כך שהענקת האפשרות למר בועז יוסף להתמודד בבחירות הקרובות, ניצבה במוקד הליך החקיקה, באופן שניתן להגדירהּ כמטרה וכיעד המרכזי של התיקון, במישור התכלית הסובייקטיבית. אכן, חברי כנסת בהחלט שאפוּ, לכל הפחות, שהעיר טבריה תֵהנה, בטווח הזמן המיידי, מהאיזון הנורמטיבי החדש שתיקון 53 מביא בכנפיו; ואולם אין מקום למסקנה החלטית, כי התכלית הסובייקטיבית מתמצית בעניינו של מר יוסף. גם איננו יודעים את צפונות-ליבם והלכי-מחשבתם של חברי כנסת רבים שנצרו את לשונם, לא שיתפו בהגיגיהם, והסתפקו בהצבעה. האם נדון את כולם כאחד לכף חובה? כפי שהראיתי, עניינו הספציפי של מר יוסף יכול להתפרש כמניע לתיקון, בעוד תכליתו של התיקון – בהעמדת הסדר עקרוני, כללי וצופה פני עתיד, המתיישבת היטב גם עם תחולה נדחית. לכך מצטרפים דברי לעיל, בדבר כוונת המחוקק לשמור על העיקרון לפיו "אין לשנות את כללי המשחק תוך כדי המשחק" – עיקרון אשר בוודאי מכתיב תחולה נדחית של התיקון. סבורני אפוא, כי תוצאת פסק דיננו, אינה עומדת בסתירה חזיתית לתכליתו הסובייקטיבית של תיקון 53, אלא עולה עִמה בקנה אחד.