שנית, בסעיף 76 לחוברת המכרז נקבע כי: "במסגרת בחינת ההצעות החברה [חברת הפיתוח - י' כ'] שומרת לעצמה את הזכות לפנות למי מהמציעים, בכל עת, הכול על פי שיקול דעתה המלא והבלעדי, בבקשה לקבלת הבהרות ו/או השלמת מסמכים ו/או פרטים ו/או מידע, מכל מין וסוג שהם, הקשורים בהצעתו". סעיף 78 לחוברת המכרז הוסיף על הוראה זו וקבע כי: "לחברה תהא הסמכות לבחון ולשקול באופן מורחב ולא דווקני הצעות שנפלו בהן חוסרים/אי בהירות או שמעוררות שאלות משפטיות לעניין עמידתן בתנאי הסף ו/או אחר". בנוסף, בסעיף 79 לחוברת המכרז נקבע כי: "החברה רשאית (אך לא חייבת), על פי שיקול דעתה, [...] לאפשר השלמתם של פרטים, חוסרים, אסמכתאות ומסמכים החסרים בהצעה/ות, לרבות לצורך [...] קביעת ציון ההצעה/ות, לערוך בירורים ושיחות עם המציע ו/או עם גורמים חיצוניים למציע, לרבות גופים ציבוריים שבהם פעל המציע, לזמן את נציגי המציע לצורך קיום בירור או שימוע ולבחון את ההצעה והמציע בכל דרך שהחברה תמצא לנכון" (ההדגשה הוספה - י' כ'). להשקפתי, העולה משילוב הסעיפים הנ"ל בחוברת המכרז, הינו כי ועדת המכרזים לא חרגה מסמכותה עת שקיימה סבב המלצות שני ביחס למערערת ולמשיבה 3.
שלישית, משלא היה בקיום סבב ההמלצות השני כדי לשנות מהחלטה של ועדת המכרזים להכריז על המשיבה 3 כזוכה בקטגוריה 1, ממילא לא נגרם כל נזק מקיום סבב ההמלצות האמור.
לעמדתי, כל אחד משלושת הנימוקים הנ"ל, וודאי שמשקלם המצטבר, מצדיק את דחיית טענת המערערת כנגד קיומו של סבב ההמלצות השני.
- גם בטענת המערערת כי היה על ועדת המכרזים לפסול את הצעותיהן של המשיבות 5-3 בגין קיומו של פגם בערבות שצורפה להן, לא מצאתי ממש: בעניין ברק 555 נדרש בית משפט זה למקרה שנסיבותיו כמעט זהות לענייננו. באותו מקרה, שלחה ועדת המכרזים למציעים במכרז הודאת דוא"ל, יומיים לפני המועד האחרון להגשת ההצעות, בה צוין כי בנוסחי הערבויות שצורפו למסמכי המכרז נשמט סעיף ההצמדה, ולכן להודעה זו צורפו נוסחי ערבויות מעודכנים, בהם סעיף הצמדה, אותם נתבקשו המציעים לצרף להצעותיהם. ארבעה מתוך חמשת המציעים ראו את הודעת הדוא"ל, ותיקנו את הערבות שצורפה להצעותיהם בהתאם. השאלה שנדרש אליה בית המשפט, הינה האם יש מקום לפסול את הצעתו של המציע החמישי, אשר קיומה של הודעת הדוא"ל נשמט מעיניו, כך שהערבות שצורפה להצעתו הוגשה בנוסח המקורי?
לשאלה זו השיב בית משפט זה בשלילה, תוך שדעת הרוב (מםי השופט צ' זילברטל ובהסכמתה של השופטת מ' נאור) נימקה את עמדתה כדלקמן: