לכך יש להוסיף, שהתובע בתצהירו טען כי התחוור לו ש"הנתבעים פשוט החליטו, משמלאה שנה להסכם וע"פ הקבוע בו הם לא רשאים לעכב עוד את העברת המניות אלי, להפר את ההסכם עמי ולא להעביר לי את מניותיי..." (סעיף 32 לתצהיר התובע, ההדגשה הוספה, מ.ר). כלומר, גם לטענת התובע ההחלטה להפר את ההסכם גמלה בליבם של הנתבעים רק לאחר שנה ממועד כריתת ההסכם.
- מכאן, שטענת התובע לפיה הנתבעים ניהלו עמו משא ומתן בחוסר תום לב מהטעם שמלכתחילה לא התכוונו לקיים את ההסכם לא הוכחה.
- למעלה מן הנדרש במסגרת הזו אציין, כי התובע גם לא הוכיח את הנזקים שנטען שנגרמו לו בשל הסתמכותו על מצגי הנתבעים. התובע טען, כי הוא זכאי לפיצוי שישיב אותו כלכלית למצב בו היה לולא הסתמך על מצגיהם, כלומר פיצוי שיגן על אינטרס ההסתמכות שלו. על פי ההגדרה המסורתית "כדי להגן על אינטרס ההסתמכות יש להעניק לנפגע תרופה כספית שתעמידו במקום שבו היה צפוי לעמוד אלמלא נכרת החוזה, כך שהוא יפוצה על השקעתו בחוזה" (גבריאלה שלו, יהודה אדר דיני חוזים – תרופות (2009) 47 (להלן: שלו ואדר); ע"א 8850/10 שיר משכנות ותיקים בע"מ נ' הליגה למניעת מחלות ריאה תל אביב, פסקה 15 (20.8.2013) (להלן: עניין שיר משכנות ותיקים)). אכן, בדרך כלל הפיצוי בגין הפרת חובת תום הלב במשא ומתן הוא פיצוי המגן על אינטרס ההסתמכות, הגם שבמקרים חריגים ניתן להכיר בפיצויי קיום (ע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3) 289)).
התובע טען, שעל מנת להשיבו למצב הכלכלי בו היה מצוי לולא התקשר בהסכם עם הנתבעים יש לפצותו בסכום שהוא כפל השכר שהשתכר קודם להתקשרות עמם, בניכוי סכום של 5,000 ש"ח מחודש אוגוסט 2020 ועד לחודש דצמבר 2021. אך התובע לא הציג תשתית ראייתית שתומכת בטענתו להיקף זה של נזקיו.
ראשית, התובע לא הציג טעם לכך שבבסיס חישוב הסכום שיהיה בו כדי להשיבו למצב בו היה עובר להתקשרות, יש להניח כפל השכר שהשתכר בעבודתו הקודמת. אציין שגם טענתו לפיה תלושי השכר שהציג מבססים את שכרו משך שנים עובר להתקשרות לא הוכחה. התובע צירף שני תלושי שכר בלבד שהאחרון בהם הוא מפברואר 2020, זאת שעה שלטענתו האחים אבידן פנו אליו לראשונה באוגוסט 2020 (סעיף 6 לתצהיר התובע). עוד אציין, שהתובע טען שעובר להתקשרותו עם הנתבעים הוא עבד במשך חמש שנים כשף במסעדה, אך בתלושים שצירף נרשם מועד תחילת העבודה במאי 2019. הסברו לכך שלא צירף את כלל תלושי השכר היה שהוא צירף את אלה שמצא בתיבת הדוא"ל שלו. הוא אישר שאפילו לא פנה למעסיקו כדי לקבל אסמכתאות נוספות (עמוד 12 לפרוטוקול ש' 29 עד עמוד 13 ש' 13). מכל מקום, ודאי שהתובע לא הציג תשתית ראייתית לטענה שמצבו הכלכלי עובר להתקשרות היה שווה ערך לכפל שכרו הקודם. הטעם היחיד שהציג לכך היא טענתו לפיה בתקופת התקשרותו עם הנתבעים עבד כפל השעות שעבד קודם לכן. אך אפילו אניח את טענתו בדבר היקף שעות עבודתו בבונסאי, הרי שאין בכך כדי ללמד שלולא היה מתקשר בהסכם היה משתכר כפל שכרו הקודם. גם לא נטען שהייתה בפניו הזדמנות לעשות כן ושהיא אבדה לו בגין ההתקשרות עם הנתבעים.