כלומר - התחייבות כספית תחייב את העירייה רק בהתקיים ארבעה תנאים מצטברים: התחייבות בכתב, חתימה ע"י ראש העירייה, חתימה ע"י גזבר העירייה ונושאת חותמת העירייה.
- הלכה פסוקה היא (רע"א 5210/08 עו"ד זרח רוזנבלום נ' מועצה מקומית חבל מודיעין, [נבו] בפסקה 22 וכן הפסיקה שצוינה שם, להלן - ענין רוזנבלום) כי -
"דרישת הצורה בסעיף 203 לפקודת העיריות היא דרישת צורה מהותית קונסטיטוטיבית ולא דרישה טכנית ראייתית... חוזה שנכרת בניגוד לדרישת הצורה הקבועה בסעיף אינו מחייב את הרשות. בנוסף, נקבע כי מדובר בחוזה שכריתתו בלתי חוקית, ועל כן הינו חוזה בטל, כאמור בסעיף 30 לחוק החוזים... הסעדים במקרה של חוזה בלתי חוקי נקבעים על פי הוראת סעיף 31 לחוק החוזים..."
- ביישום לענייננו - בהעדר הסכם בכתב ממילא לא מתקיימת הדרישה שבסעיף 203 לפקודת העיריות ומכאן שעסקינן ב"חוזה" בלתי חוקי שדינו בטלות ומשכך מתקיימת לגביו הוראת סע' 31 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973, שזו לשונה -
"הוראות סעיפים 19 ו-21 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו"
- משצד אחד (התובעת) ביצע את חיובו "לפי החוזה" (תכנון ופיקוח עליון) ומשסעיפים 19 ו- 21 לחוק החוזים (שעניינם 'ביטול חלקי' או 'השבה לאחר ביטול') אינם רלבנטיים לענייננו, הרי השאלה הנשאלת היא האם מן הצדק לחייב את הצד השני (הנתבעת) בקיום החיוב שכנגד (התשלום) כולו או מקצתו.
- בעניין רוזנבלום הנ"ל (פסקה 29, שם) נפסק כי -
"במקרים כגון המקרה שלפנינו, בו פלוני התקשר עם רשות בחוזה הנוגד את הוראות סעיף 203 לפקודת העיריות למתן שירותים או לביצוע עבודה, והשירות או העבודה בוצעה, סבורני כי הכלל הוא כי אין מקום להורות לרשות לשלם את מלוא התמורה עליה הוסכם בין הצדדים...מתן מלוא התמורה משמעותה מתן תוקף מלא לחוזה בין הצדדים...איני פוסל את האפשרות כי לכלל זה יהיו חריגים במקרים יוצאים מן הכלל, אך מקרים אלו צריך שיהיו נדירים ביותר"
בענייננו - לא שוכנעתי, בלשון המעטה, כי מן הצדק לחייב את הנתבעת בקיום התשלום במלואו או כי מתקיימים "חריגים יוצאים מן הכלל".