ב. עצם משיכת הערר שהגישה הנתבעת לבית הדין על החלטת הממונה תוך מסירת הודעה לבית הדין על שחרורן המיידי של 35 תחנות ובכללן תחנת דחף-דלק מהווה הודאה ברורה מצד הנתבעת בקיום הסדר כובל ביחס לכל התחנות. מסירת הודעה כאמור, מהווה טעם עצמאי לכך שהנתבעת מנועה כעת מלכפור בקיומו של הסדר כובל.
- באשר לטענה הראשונה, כי עדכון החלטת הממונה באה בעקבות הודאת הנתבעת בקיום הסכמים כובלים, דינה להידחות מכל וכל. אין ספק, כי ההסדר בין הממונה לבין הנתבעת נעשה מבלי לגרוע מטענות הנתבעת והוא לא התיימר לשלול ממנה את האפשרות להעלות כל טענה מכל סוג שהוא במסגרת הליכים משפטיים שיינקטו בעתיד, ובכללן את הטענה, כי אף ההסכמים עם תחנות התדלוק עליהן חלה ההחלטה לאחר צמצומה אינה בבחינת הסכמים כובלים כהגדרתם בחוק. בהסדר נקבע מפורשות, כי "הסדר זה איננו מתיימר לגרוע ואינו גורע, כהוא זה מטענות הצדדים, או מטענות ועילות תביעה משל צד שלישי, בנוגע לקיומו או אי קיומו של הגבל עסקי בהתקשרות או התקשרויות של חברת דלק עם תחנות תדלוק, והכל בכפוף להוראות בית הדין להגבלים עסקיים ולקביעותיו" (סעיף 16 להסדר – נספח ג' לסיכומי הנתבעת) (ההדגשות אינן במקור).
ההסדר הוא תולדה של פשרה בין הממונה לנתבעת אשר קיבלה על עצמה מספר התחייבויות וביניהן : התחייבות לשחרר תחנות תדלוק עמן אין לנתבעת הסכם חכירה מקובל (סעיף 14 להסדר); הגבלת תקופת "הסכם אספקה בלעדית" לשלוש שנים, שבע שנים או 14 שנים בהתאם למידת השתתפות הנתבעת במימון הקמת תחנת התדלוק או שיפוצה ושיפורה (סעיפים 5, 6 ו – 7 להסדר); איסור התקשרות בהסכם אספקה בלעדית במישרין ובעקיפין עם בעל זכויות במקרקעין שהעביר לנתבעת את זכויותיו במקרקעין בהם ממוקמת תחנת התדלוק (סעיף 10 להסדר) ; הגבלת תקופת הסכם אספקה בלעדית בין הנתבעת לבין תחנת תדלוק אשר חל עליה סעיף 14(א) להסדר לשנה אחת בכל פעם (סעיף 15 להסדר). התחייבויות אלו הן שעמדו בבסיס ההסדר ובבסיס החלטת הממונה לצמצם את תחולת החלטתו משנת 1993 ולא הודאה של הנתבעת בקיום הסכם כובל כלשהו.
- במסגרת ההסדר עם הממונה נקבע בסעיף 14(א), כי לאחר אישורו בבית הדין תשחרר הנתבעת את התחנות שאינן ממוקמות במקרקעין שלגביהם יש הסכם חכירה מקובל. בסעיף 14(ג) הוסכם, כי לגבי חלק מהתחנות הנכללות בגדר סעיף 14(א) תבקש הנתבעת לאשר את ההסכמים עמן בבית הדין. הנתבעת, כאמור, שחררה לאלתר חלק מהתחנות שנכללו במסגרת סעיף 14(א) וביניהן תחנת דחף-דלק. אין ספק, כי הקביעה הענפית הלכאורית של הממונה, לפיה ההסכמים עם תחנות התדלוק עליהם חלה החלטתו לאחר עדכונה הינם הסכמים כובלים, חלה הן על תחנות תדלוק ששוחררו לאלתר והן על תחנות שנתבקש אישור ההסכמים עמן בבית הדין. אולם אין לראות בשחרור התחנות כהודאה מצד הנתבעת בקיום הסכם כובל עמן, באשר הן ביחס לתחנות ששוחררו כבר והן לגבי אלו שטרם שוחררו, אם בכלל, חל העיקרון הקבוע בסעיף 16 להסדר הקובע, כי לא תהיה הנתבעת מנועה מלכפור בכל הליך משפטי בקיום הסכם כובל עם כל אחת מתחנות התדלוק, והכל בכפוף להוראות בית הדין באשרו את ההסדר.
- על כן לא ניתן לבסס טענת מניעות בהסתמך על ההסדר שבין הנתבעת לממונה, באשר ההסדר משמר את זכותה של הנתבעת לטעון בהמשך כל טענה ביחס להסכמים הנכללים בגדר ההסדר והחלטת הממונה המצומצמת. מסיבה זו אין גם לראות במשיכת הערר על החלטת הממונה כהודאת הנתבעת בקיום הסדר כובל עם תחנות התדלוק, באשר משיכת הערר נעשתה בהתאם להסדר שבין הנתבעת לממונה (ראו "נספח להסדר: הוראות הנכנסות לתקפן לאלתר). משיכת הערר הייתה, כדברי בית הדין באשרו את ההסדר, "פשרה פרגמטית" אליה הגיעו הצדדים ולא הודאה בטענה כלשהי בדבר קיום הסכם כובל עם תחנת תדלוק כלשהי. אכן משיכת הערר הסירה את האפשרות לתקוף את החלטת הממונה ולבטלה ועל כן הותירה על כנה את כוחה הראייתי של ההחלטה, כראיה לכאורה לתוכנה בכל הליך משפטי. ובדומה היה המצב לו מלכתחילה לא היה מוגש ערר על החלטת הממונה. אולם, כטענת הנתבעת, אין במשיכת הערר, כמו גם באי הגשת ערר מלכתחילה, כדי ליתן לקביעת הממונה יותר ממה שהיה בה קודם להגשתו. משיכת הערר לא צריכה להעמיד את הנתבעת במצב גרוע מזה בו הייתה לו לא היה מוגש כל ערר. זאת, יש לסייג, כאשר משיכת הערר לא לוותה בהודאה פורמלית כלשהי של הנתבעת בפני בית הדין, כי היא עושה כן לאור הכרתה בקיום הסכמי כובלים עם תחנות התדלוק. הודאה כאמור לא ניתנה.
בעניין ת"א (י-ם) 161/94, המ' 1857/94 דלק, חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' תחנות דלק עיר שלם בע"מ, דינים מחוזי, כרך כו (3) 837 ציין השופט י. עדיאל כי אף אם היה נדחה הערר שהוגש על החלטת הממונה לא היה בהחלטה זו מעבר לראיה לכאורה לנקבע בה, אף אם הייתה מאושרת על ידי בית הדין, לפחות ככל שהדבר נוגע לתקופת העבר.
- אוסיף ואומר, כי אילו אכן הודתה הנתבעת בקיום הסכמים כובלים הרי שהייתה מתייתרת הקביעה בסעיף 14 להסדר, לפיה הנתבעת תראה כמסתיימים את ההסכמים עם תחנות התדלוק עליהן חל העדכון. עצם ההודאה די היה בה ליצור את השחרור, באשר במקרה כזה ההסכמים בטלים בהיותם בלתי חוקיים. מה גם, סביר להניח, כי אילו הודתה הנתבעת, כאמור, הייתה הודיה זו באה לידי ביטוי בהסדר עם הממונה.
- באשר להליכים בבית הדין להגבלים עסקיים במסגרת אישור ההסדר והבקשה לאישור ההסכמים ככובלים טוענת התובעת:
א. התובעת הודתה בפני בית הדין בגדרה של הבקשה לאישור ההסדר עם הממונה כי הסכמיה עם תחנות התדלוק ובכללן תחנת דחף-דלק, הם הסכמים כובלים.