32. תיאור דברים זה של השופטת קמא, בכל הקשור להשבחת נכסים חיצוניים ואיזון ההשבחה, עולה בקנה אחד עם הפסיקה הקיימת (שגם צוינה בסעיף 15 לפסק הדין), ועם הספרות המשפטית (נסים שלם, יחסי ממון ורכוש - הדין והפסיקה, פרק 17, העוסק בהשבחת נכס חיצוני ואפשרות איזונו).
אצטט מדבריו של המחבר נסים שלם בספרו הנ''ל, עמ' 225, המסכם את התשובה לשאלה מתי השבחת "נכס חיצוני" תעלה כדי "נכס", בזכות עצמה, הניתנת לאיזון, במילים הבאות:
"מקרים אלה יהיו אכן חריגים. השיקולים שיש לשקול יימצאו בארבעה מישורים: הראשון, אופי ומהות ההשבחה; השני, המאמץ שעשה בעל הנכס החיצוני שכתוצאה ממנו הנכס הושבח; השלישי, תרומת בן הזוג של בעל הנכס להשבחת
--- סוף עמוד 29 ---
הנכס, אפילו הייתה זו תמיכה שאפשרה לבעל הנכס לתעל את זמנו ומאמציו להשבחתו; הרביעי, משך הנישואים ואיכותם".
33. כאמור השופטת קמא סברה שבמקרה דנן לא זכאית המערערת לחלק בהשבחת החברות, בין אם משום שלא הוכיחה קיומה של השבחה, ובין אם משום ששני בני הזוג עבדו כשכירים בחברה וקיבלו משכורות ריאליות עבור עבודתם, מבלי שהוכחה תרומה חריגה של המערערת כעובדת שכירה שהביאה להשבחת הנכסים.
אוסיף כי מדובר בכל מקרה בתקופה קובעת קצרה מאד (כשש שנים), שבהתאם לקביעת השופטת קמא, המשיב, בעל המניות, שכיום הוא כבן 69 שנים, צמצם את נוכחותו בחברות באופן שנוהלו בפועל על ידי ילדיו (ראה סעיף 3(ד) לעיל). לשון אחרת, לא רק שהמערערת לא הוכיחה כי פעלה להשבחת החברות מעבר להיותה שכירה בהן או באחת מהן בהנהלת החשבונות, אלא קיימת הנחה סבירה שאפילו המשיב עצמו לא פעל להשבחת החברות, ככל שהושבחו, מפאת גילו, מצבו הבריאותי ותיפקודו המצומצם בניהול החברות או עבודתו בהן.
זאת ועוד, אם נבחן את המקרה דנן לפי דרישות הפסיקה, שצוטטו מספרו של המלומד נסים שלם בסעיף 39 לעיל, ניתן לראות כי כל התנאים לא התקיימו במקרה דנן, כדלקמן:
א. לא הוכחו אופי ומהות ההשבחה.
ב. לא הוכח המאמץ שעשה בעל הנכס החיצוני (המשיב), אשר כתוצאה ממנו הנכס הושבח.
ג. לא הוכחה תרומת המערערת, כבת זוגתו של בעל הנכס, להשבחת הנכס.
ד. מדובר בתקופה קובעת קצרה מאד, ולא איכותית לכל אורכה.
34. לאור כל האמור לעיל, אמליץ לחבריי לדחות רכיב ערעור זה בערעור העיקרי, הנוגע לטענת השבחת החברות בתקופה הקובעת, וזכאות המערערת לחלק מהשבחה זו.
דינם של הדיבידנדים שחולקו בתקופה הקובעת
35. בסוגית הדיבידנדים שחולקו בתקופה הקובעת וטענת המערערת לזכאות בהם, קבעה השופטת קמא בסעיף 20(ד) לפסק הדין, כדלקמן:
"דיבידנדים- לטענת התובעת הנתבע משך דיבידנדים בסך 7,285,000 ש"ח, שלא הופקדו בחשבון המשותף. 60 אחוז מהם