לאמור, פרשנות חוזה היא המקור הגדול ביותר לתביעות חוזיות בין חברות מסחריות. באופן חלקי, הסיבה לכך נובעת מהעובדה שהמדובר בנושאים קשים. אך יותר מכך, ריבוי התביעות נעוץ במחלוקת שבין שתי תיאוריות פרשניות – הטקסט לעומת ההקשר. רוב רובם של בתי המשפט האמריקאיים מבכרים את גישת הפרשנות הפורמליסטית.
כך סיכם את המחלוקת השופט ריצ'ארד פוזנר, במסגרת פסק דין בבית המשפט הפדרלי בארצות הברית:
"[T]here is plenty of judicial language, from Illinois cases as from cases from other states, that if the language of a contract appears to admit of only one interpretation, the case is indeed over. E.g., Omnitrus Merging Corp. v. Illinois Tool Works, Inc., 256 Ill.App.3d 31, 195 Ill.Dec. 701, 704, 628 N.E.2d 1165, 1168 (1993); In re Marriage of Osborn, 206 Ill.App.3d 588, 151 Ill.Dec. 663, 668, 564 N.E.2d 1325, 1330 (1990). This is the “four corners” rule. AM ripostes that the doctrine of “extrinsic ambiguity” entitled it to present evidence that although the contract appears to be clear, anyone who understood the real-world context would know that it does not mean what it seems to mean. And there are many cases which say this, too. E.g., USG Corp. v. Sterling Plumbing Group, Inc., 247 Ill.App.3d 316, 186 Ill.Dec. 830, 832, 617 N.E.2d 69, 71 (1993); Economy Preferred Ins. Co. v. Jersey County Construction, Inc., 246 Ill.App.3d 387, 186 Ill.Dec. 233, 235, 615 N.E.2d 1290, 1292 (1993) ". (AM Intern., Inc. v. Graphic Management Associates, Inc., 44 F.3d 572 (1995)).
צוין כי ישנה פסיקה רבה במדינת אילינוי ובמדינות אחרות בארצות הברית, לפיהן היה ומלשון החוזה משתמעת פרשנות אחת בלבד – "המשחק נסתיים". זהו כלל "ד' האמות" – דגש על תוכן החוזה. מהעבר האחר, קיימת דוקטרינת "העמימות החיצונית", לפיה ניתן להגיש ראיות המצביעות כי על אף שהחוזה נראה כברור, אדם המכיר את הקשרו של החוזה בעולם האמיתי היה יודע שהחוזה אינו מתיימר לומר את אשר נחזה ממנו. פסיקות רבות תומכות בשתי הגישות.
המאמר שהובא לעיל בכתב העת של אוניברסיטת ייל, ואשר נכתב אשתקד, סיכם את יחסי הכוחות שבין המחנות המתחרים באופן הבא: 38 מדינות תומכות בגישה טקסטואלית-פורמאלית, 9 מדינות אימצו גישה פרשנית הקשרית ובלתי פורמאליסטית, ושלושת המדינות שנותרו אינן מצדדות בגישה זו או אחרת.