פסקי דין

רעא 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ מגדל חברה לביטוח בע"מ - חלק 37

26 פברואר 2012
הדפסה

 

אחרון, יוצגו שתי גישות לעניין כללי פרשנות, העולות למקרא פסיקתן של מדינות שונות. הדוגמא הראשונה לקוחה מפסיקתו של בית המשפט העליון בקנדה משנת 1998, לפיה:

 

“[I]t is unnecessary to consider any extrinsic evidence at all when the document is clear and unambiguous on its face… the contractual intent of the parties is to be determined by reference to the words they used in drafting the document, possibly read in light of the surrounding circumstances which were prevalent at the time. Evidence of one party’s subjective intention has no independent place in this determination” ( Eli Lilly & Co. v. Novopharm Ltd., [1998] 2 S.C.R 129, 161 D.L.R (4th) (S.C.C)(.

 

כפי שהעניין סוכם בפסק דין Corey, בית המשפט העליון בקנדה קבע כלל נוקשה המונע שקילת ראיות חיצוניות, ככל שהן אינן משתלבות עם החוזה הכתוב       ( Corey Developments Inc. v. Eastbridge Developments (Waterloo) Ltd. (1997), 34 O.R (3d) 73 (Gen. Div.); affirmed (1999)).

 

באנגליה נפסק בבית הלורדים שבית המשפט רשאי להביא בחשבון: "absolutely anything which would have affected the way in which the language of the document would have been understood by a reasonable man" (Investors Compensation Scheme Ltd. v West Bromwich Building Society (No.1), [1998] 1 W.L.R. 896, 913 (House of Lords) (Lord Hoffman)). בפסק דין מאוחר יותר הבהיר לורד הופמן את אשר כתב: " I did not think it necessary to emphasize that I meant anything which a reasonable man would have regarded as relevant. I was merely saying that there is no conceptual limit to what can be regarded as background" (Bank of Credit and Commerce International SA v. Ali, [2001] 2 W.L.R. 735, 749 (H.L.)). לאמור שאין הגבלה קונספטואלית לחומר הראיות שעשוי להוות רקע לפרשנות החוזה.

 

יובהר, כי אין בסקירה בלתי ממצה זו כדי לכוון תוצאה, או אף לתמוך באחת. גם החלוקה המספרית של המצב בארצות הברית אפשר ותגיע לתוצאות אחרות. מטרת הסקירה היא להראות שהשיח המשפטי בארץ אינו בגדר חריג. מדינות שונות הגיעו לתוצאות שונות בנדון. המקור לקושי נעוץ באופיו המיוחד של החוזה. המסמך מדבר – אך רק פעם אחת. בזמן כתיבתו נדמה שמפת המסמך מכסה את השולחן כולו. אולם, החיים בשלהם. בוודאי שהם אינם מוכתבים ומותאמים לפי לשונו של חוזה. מן הצד האחר, המילה "חוזה" נגזרת מחיזוי - צפיית פני העתיד. הוא נכרת היום כדי להגדיר את יחסי המחר, על אי הוודאות הכרוכה בכך. בליבת המסמך עומדת ההתחייבות ההדדית. לעיתים נוצר סכסוך בין הצדדים לחוזה ונדרש פתרון מעשי. החוזה הוא היסוד לקשר שבין הצדדים. על רקע זה אין תמה שתתעוררנה מחלוקות לאורך הגזרה כולה בדבר פרשנות חוזה.

עמוד הקודם1...3637
3839עמוד הבא